Komorebi

עבר די זמן מאז שרשמתי פה, אז הגיע הזמן שארשום קצת מה שעובר עליי. ועובר הרבה.

אז התגייסתי, סיימתי טירונות וקורס בבה"ד 11 (מתגעגעת לבה"ד 11!!!) ושובצתי בגדוד קדם, גדוד לוחמים של פיקוד העורף (גדוד של חילוץ והצלה).

אבל בואו נחזור קצת אחורה - לתקופה של הטירונות והקורס.

עשיתי טירונות בבה"ד 11 בצריפין. טירונות של שבועיים (ושלושה ימים חח) שהייתה די קשה, אבל בהתחשב לתנאים שהיו לנו לעומת אחרים - היו לנו אחלה תנאים - ישנו בחדרים, היו רדיאטורים, כשירד גשם הכניסו אותנו לאולמות/מתחת למבנים (גם כשהיו מסדרים-מסדר בוקר ולילה-היינו תחת המבנים של המגורים במקום בחוץ בגשם... קיצר, דאגו לנו. אה, גם האוכל היה סבבה, קייטרינג וכאלה (ז"א אין טורנות מטבח).

במשך הטירונות לא נשארנו שבת ויצאנו כל שישי (במשך שבועיים חח). והיו לנו מפקדים אכזריים, אבל לקראת הסוף הם היו חמודים. ולא, לא שברנו איתם דיסטנס.

אחרי התקופה הזו של הטירונות- התחיל הקורס. הקורס היה באותו מקום- בה"ד 11. החליפו לנו מפקדים והכל. מפקדים מדהימים! אתם לא מבינים איזה מפקדים טובים היו לנו - במיוחד המפקד שלי (היינו מחולקים לצוותים, אז המפקד של הצוות שלי) והמפקדת של צוות 5 - מדהימים! בקורס התנאים השתפרו ממש - מבחינת משמעת.

הקורס היה גם, שבועיים (ושלושה ימים). יצא לנו לסגור שבת אחת בקורס. היו לנו גם שמירות. שמרתי פעם אחת בש.ג משעה 1 בלילה עד 3 בלילה ביחד עם לירון, והיה לנו ממש כיף ביחד ועבר מהר!

למחרת כל השישי-שבת הייתי כ"כ (כיתת כוננות). ז"א כשיש הקפצה (מחבלים, שריפה...)- אנחנו מוקפצים. עשו לנו פעמיים במשך השבת הקפצות (הקפצות דמה) - הקפצה ראשונה של שריפה והשניה של מחבל. אני הייתי אחראית על המ.ק (מ.ק 77 המעצבן הזה על הגב שלי!! אגב, מ.ק זה מכשיר קשר).

קיצר, זה היה סיוט. אבל כשאני מסתכלת על זה בדיעבד - זה היה ממש כיף! במיוחד בהקפצה השניה! נקרענו שם מצחוק ואפילו מפקדת הקורס צחקה (וזה לפני שבירת הדיסטנס). ומה עוד - השלמנו מלא שעות שינה! :)

(אה, מה שמבאס - פספסתי ת'הופעה של אורפנד לנד, וזו הייתה הופעה ענקית של 20 שנה שנות פעילות וזה היה מצולם לדי.וי.די. ממש באסה שהפסדתי. יש להם הופעה עוד שבועיים בחיפה ביום חמישי (בת"א זה יוצא ביום שלישי ואני לא אוכל לצאת מהצבא בשביל זה), אני אראה אם אני אוכל להגיע לשם... נבדוק את זה כבר חח)

בכל אופן, ביום שלפני הטקס סיום - עשו לנו מד"ס (או א"ג, איך שקוראים לזה בבה"ד 11) - היה מצחיק ונחמד - כל המפקדים השתתפו ועשו איתנו! זה היה ממש נחמד. ולקראת הסוף הורידו אותנו לפק"לים ואמרו לנו לחזור אחרי מה שהם אומרים - ואז כל מפקד התחיל לומר מילה ואנחנו חוזרים אחריהם.

השניצל - של - אמא - יותר - טעים - מהשניצל - של - בה"ד - 11- !! חחחחח זה היה מצחיק! וחזרנו על זה מלא פעמים. ואז... ידענו ששבירת הדיסטנס מגיעה (די חשבנו שזה יהיה תוך כדי המד"ס) - אבל שיחררו אותנו להחליף למדים ואמרו לנו להגיע לאולם 1. הגענו לשם - ואין אף אחד :O

ואז איזו מפקדת של קורס קש"ג (קישור וגיוס) מגיעה אלינו ומביאה לנו בריסטול ענק שכתוב בו משהו כמו - למה אתם עומדים ליד אולם 1? רוצו מהר לאולם 4!

רצנו לשם כמו מטורפות! 80 בנות רצות וצועקות חחחח זה היה קורע. רצנו לשם - ונכנסו כולנו לאולם - הייתה שם מצגת פתוחה שאמרה לנו להתיישב, אז התיישבנו. פתאום! אנחנו שומעים מפתח ונועלים אותנו בחדר XD ואז מעבירים דף מתחת לדלת שאומר להעביר שקופית במצגת - וכתוב כזה "קורס רכ"א - קבלו את המפקדים שלכם בהקשב רועם!" ואז המפקדים נכנסים וצעקנו כמו מטורפות!! XD

המפקדים נכנסו וסיפרו על עצמם וצחקנו איתם ואז התפצלנו לצוותים ודיברנו על מה שהיה ותאכלס, עם המפקד שלנו כמעט לא היה דיסנטנס לשבור, כל השיעורים איתנו יצא איכשהו שאנחנו צוחקים והוא גם צוחק! הוא מנסה להסתיר את הצחוק, כמובן, אבל כ"כ לא יוצא לו. דיברנו על כל הצחוקים שהיו לנו בצוות וצחקנו ואין, היה ממש כיף!

יום למחרת ההורים הגיעו והיה לנו טקס סיום (וסופי ואנורה גם באו לטקס שלי D:) ו... זהו - הולכים לסדיר.

הציבו אותי בגדוד קדם, של פיקוד העורף. התרגשתי וזה... רציתי בסיס סגור (לא הכי רציתי גדוד, אבל הביאו לי... ולא פסלתי). הלכתי לשם, הייתי רק שבוע וכבר רציתי לברוח משם XD

לא, אבל ברצינות. בהתחלה אמרתי לאנשים "כן... אני רק חדשה פה, יקח לי זמן להתרגל ונראה איך יהיה בהמשך". אני כבר כמעט חודש שם ואני רק סובלת. כאילו, ברצינות... ממש לא אוהבת את המקום הזה.

הייתי בתקופה של "הסתגלות"... העבירו לי חפיפה בקטנה ויאללה - התחלתי לעבוד. ואני אומרת לכם, בקורס היה כ"כ כיף ואהבתי את התפקיד, ממש! אבל מאז שהגעתי לגדוד, אני פשוט שונאת את התפקיד שלי. ממש לא אוהבת אותו.

אגב, התפקיד שלי זה רכ"א (רכזת כח אדם, או מש"קית שלישות, גם אפשרי לומר כך). אני אחראית על דו"ח 1 (המעצבן הזה!!!) ואחראית על מאושפזים, כלואים, חופשות (חובה+אנשי קבע), עוד מעט עובר אליי גם הנפקדים והעריקים (ויש לנו בינתיים 4 כאלה). כן, הרבה וזה מעצבן.

יש לי מפקד בשם סהר, הוא די אחלה, לפעמים. כשצריך - הוא צועק ולפעמים גם כשלא צריך - הוא צועק. זה מעצבן. אבל לפעמים הוא נחמד... לא הרבה רואים אותו צוחק, אבל כשיש משהו ממש מצחיק - הוא צוחק וזה די נחמד לצחוק איתו. הוא המפקד הישיר שלי.

יש את אירנה, שהיא השלישה... שהיא גם מפקדת שלי. היא די נחמדה, האמת...

הייתה גם שירן, שאני מחליפה אותה והיא העבירה לי חפיפה (היא יצאה לקורס קצינים, היא כבר לא בגדוד - אחלה דרך לצאת מגדוד קדם XD), יש את מור שאחראית על הנפקדים והעריקים, קורסים, חו"ל ועכשיו גם עבר אליה התפקיד של השלמת (אין לנו שלמת :S) ויש את אופיר שאחראי על כל הטופס טיולים, על הסיפוחים והגמר סיפוחים וכל הבלאגן הזה...

עכשיו, לא יודעת למה - אבל עם אלה שאיתי במשרד לא יוצא לי הרבה לדבר וכאלה... הם די לא נפתחים, לא יודעת איך להסביר את זה.

יוצא לי יותר להיות עם המש"קיות ת"ש - גיל, עתליה ועכשיו יעל - שהגיעה שבוע אחריי, גם חדשה - בדיוק סיימה קורס. (הייתה עדי שיצאה לקורס קצינים, יעל מחליפה אותה). ויש גם מש"קית חינוך חדשה וחמודה בשם שני.

יש אנשים ממש נחמדים שם, אנשים מהקשר, האנשים של הרס"ר, של הרכב, של המטבח.... באמת אחלה אנשים שיוצא לי לדבר איתם. ויש שם שני אשדודים שיצא לי לדבר איתם, ועם אחד מהם הייתי ביחד באוטובוס ומסתבר שיש לנו חברים משותפים חח, מגניב.

אבל לא יודעת למה, לא טוב לי בגדוד הזה. אני כמעט חודש שם (כן, תקופה קצרה), אבל באמת שלא טוב לי שם... ואני לא סתם אומרת כדי שיהיו לי חיים קלים יותר. אני אגיד את זה כמו שצריך - חרא לי שם, אוקיי?

יצא לי כבר יותר מפעמיים לבכות לאמא או לעדן בפלאפון. חרא לי שם ממש.

אני לא יודעת איך אני אצליח להיות שם עוד שנה ו- 10! איך?!

דיברתי עם כמה אנשים והרבה אמרו לי שקשה לצאת משם. יש את אלינור מהמטבח שהייתה פעם בשלישות (נראה לי שהיא הייתה השלמת) ובגלל שהיא לא הסתדרה עם המפקדים בשלישות - היא עברה למטבח. יש את ספיר שהייתה בתפקיד שלי - לא הסתדרה העבירו אותנו להיות פקל"שית. וכולן נשארו בגדוד.

יש את מורן מהקשר שדיברתי איתו ובאותו יום שדיברתי איתו - הוא אמר לי שבדיוק המג"ד החזיר לו תשובה שלא, הוא לא ייצא מהגדוד. הוא גם רוצה לצאת מהגדוד. והוא פאקינג שנה כבר בגדוד ועדיין לא טוב לו. אז מה יהיה איתי?!

כאילו באמת... לא יודעת, אולי זה בגלל שהגדוד חדש (הוקם ב- 2009) אז זה אחרת, אבל לא יודעת....

אני אפילו לא בטוחה מה רע לי - התפקיד רע או המקום רע? אני רוצה לשנות תפקיד או שאני רוצה לשנות מקום?

אני חושבת שלשנות תפקיד זה בעייתי, במיוחד כשצה"ל לא רוצים "לבזבז" קורסים... אני חושבת לנסות לעבור מקום... אבל שוב, הבנתי שזה ממש בעייתי. אלה שעוברים - זה אלה שעושים בעיות והם נפקדים - אני לא אחת שתעשה כאלה דברים.

אני לא יודעת, אני מניחה שאני אתן לזה צ'אנס... כמו שאמרתי עוד מהתחלה, כשהגעתי לשם. אבל אני לא יכולה לומר "אני אתן לזה צ'אנס" ולבכות כל הזמן...

קיצר, באמת שאני לא יודעת מה לעשות. אני אתן לזמן טיפה לעבור ונראה.

כל באופן, היינו ביקיר ועכשיו (שלשום) עברנו עם הגדוד לזיקים, לאימון של הלוחמים (בקרוב עוברים שוב למקום אחר לתקופה ארוכה). ביום כשהגענו לשם - עשו לנו ארוחה חגיגית. ומי לדעתכם הייתה תורנית מטבח? אהא. אני.

סתם, אבל היה דווקא ממש סבבה, היו תורנים גם מקרן ודוד (קרן ודוד זה פלוגות הלוחמים... יש קרן, דוד ומגן) והייתה איתי גם נטע מהמפקדה (מפקדה זה השלישות, רכב, מטבח, קשר, רס"ר, לשכה, מפק"ד, אג"ם, חימוש...). קיצר, עבר מהר והיה די נחמד... למרות שסיימנו לנקות באיזה 12 בלילה חח

למחרת בבוקר היה מסע (כולל המפקדה, לא רק הלוחמים), אבל המפקד שלי אמר לי להישאר לישון ולא ללכת למסע, כי עשיתי ת'תורנות מטבח. זה זה היה די נחמד חח.

אבל מה שמעצבן - הוציאו אותנו הביתה בחמישי בפאקינג 4 בצהריים במקום 2 וחצי, כמו שהבטיחו. סתם משכו את הזמן. ואני הייתי אמורה לנסוע לאילת, ההורים שלי בחופשה ואמרו לי לבוא אליהם. קיצר - יצאתי מהבית רק ב- 7 בערב! (הייתי חייבת לעבור בבית כדי לקחת דברים). הגעתי לדימונה בסביבות 10 בלילה ומסתבר שפספסתי את האוטובוס לאילת והבא היה רק ב- 1 וחצי בלילה - אז הלכתי לישון אצל סבתא שלי בדימונה והיום בבוקר נסעתי לאילת וסוף סוף הגעתי והתקלחתי ויש לי קצת זמן לנשום. אתמול הייתי עצבנית כ"כ ויצא שדי הוצאתי את העצבים שלי על אמא שלי, אבל אח"כ שנרגעתי קצת אז דיברתי עם אמא שלי והיא הבינה וזה...

ועוד משהו, מיום ראשון עד חמישי יש לגדוד רגילה - אבל מה? המפקד שלי החליט להשאיר אותנו ! אנחנו לא מקבלים רגילה =/

הוא אמר, אבל, שאם נסיים ממש את כל הדברים שיש לנו לעשות - אז השאר יצאו לרגילה (כאילו מור ואופיר) ואני אעשה יומיות בשבוע הזה - לעשות דו"ח 1 וללכת הביתה. מעצבן, אבל פסדר... גם טוב.

קיצר, הצבא הזה מוציא אותי מדעתי. באמת. אני מרגישה שאני כבר לא מתנהגת כמו "עירית". ואני בטוחה שאני עוד אשתנה קצת. כי טוב, אני מודה... אני קצת מפונקת... אבל פסדר, אני מוכנה לשינוי.

בכל אופן, אני מקווה שהכל יסתדר ואני מניחה שכל מה שנותר זה לאחל לי בהצלחה XD

קיצר, אני הולכת קצת להנות עם ההורים פה באילת ושיהיה לכם אחלה סופ"ש ותהנו :)