Komorebi

עבר כמעט שבוע מאז שחזרתי ואני חושבת שהגיע הזמן לכתוב על זה משהו.

אז... כן, יפן... פאקינג יפן!! ממש הגשמתי חלום. חלמתי על זה מגיל... 12? 13? כן, משהו כזה.

יפן מדהימה! האנשים מדהימים! ממש כמו שחשבתי ואפילו מעבר לציפיות שלי.

מה שכן, מזג האוויר שלהם די כמו ישראל (חם נורא, ממש כמו כאן, אבל עם גשם מידי פעם. גשם, אבל אוויר חם).

בכל אופן, הייתי לי חוויה מדהימה! לא יכולתי לבקש חוויה אחרת מזו, זה בדיוק מה שהיה צריך לקרות. לא מתחרטת על כלום, ברור שרציתי להספיק עוד, אבל אני לא מתחרטת על שום דבר שעשיתי ונעשה.

אלו היו השבועיים אולי הכי טובים בחיי. באמת אני אומרת את זה!

אה, כן... טסתי ליפן כחלק ממשלחת (אפשר לקרוא לזה ככה, אני מניחה) של סטודנטים מכל רחבי הארץ (השנה היו ישראלית, קוריאנית, אוסטרלית, גרמנייה, פיליפינים, ויאטנמים ואינדונזים).

קוראים לזה ISC - International Student Conference. השנה זה היה ISC59. התכנית הזו באה בעיקר כדי לדבר על בעיות בעולם ולנסות למצוא להן פיתרון (ולפי הבנתי הם ממש עושים עם זה משהו אח"כ, אני יודעת שבסוף החודש יש להם פגישה שם ביפן על המצגות שלנו והכל). התכנית גם באה לקרב אנשים ליפן, כמובן, ולהראות להם את יפן.

אז כן, הגשתי טופס קבלה במאי ורק חיכיתי ולקראת סוף יוני הודיעו לי שהתקבלתי. הייתי בהלם, לא חשבתי שאני אתקבל (גם לא סיפרתי לאף אחד על זה, חוץ מלמשפחה הקרובה, אפילו לא לחברות שלי) אבל כן, התקבלתי!

אני כ"כ שמחה שעשיתי את זה ואני שמחה שעשיתי את זה לבד. אני בטוחה שאם הייתי יוצאת עם חברה או מישהו אחר שאני מכירה- זה לא היה אותו דבר.

אני גם מאוד גאה בעצמי. כן, אני צריכה להגיד את זה, אני גאה בעצמי שעשיתי את זה. עשיתי את זה לגמרי לבד, ובקושי בעזרת אחרים. במיוחד ביום האחרון שם, אני ממש גאה בעצמי (אספר על זה יותר מאוחר. כן, זה הולך להיות פוסט חפירה. רציני. תברחו עכשיו חחח).

אני חייבת לציין שלפני הטיסה (שבוע לפני כזה) היו לי מלא חששות וחשבתי לעצמי "אולי אני לא צריכה לטוס?". זה מפחיד, המחשבה הזו של לטוס לגמרי לבד. אמנם טסתי לא מזמן עם טלי לפראג וגרמניה, אבל זה לא אותו דבר כשהפעם את לגמרי לבד, בלי שום חבר או משפחה, את עם עצמך. סוליקו.

חששתי גם שאני לא אשתלב שם. אתם יודעים, ישראל לא הכי אהודה ע"י העולם. וגם אני לפעמים נתפסת כבחורה שקטה (עד שמכירים אותי, לול), אבל השתלבתי שם כ"כ טוב, בשדה תעופה ביפן ישר הכרתי כמה שבאו גם כמוני וכולם כ"כ חברותיים וכולם נחמדים וישר הרגשתי שייכת וזה ממש עושה טוב, לאורך כל השבועיים האלו ואפילו עד עכשיו!

ועכשיו אני אעבור לספר קצת על יפן עצמה, על איך עברו השבועיים הזו (אזהרה! חפירה בדרך...)

אז השבוע הראשון ביפן התחיל כשהגעתי מישראל לאוסקה, יפן. חייבת לציין שעברתי 14 שעות טיסה!! 4 מישראל לאמסטרדם (אה, אל תשכחו שבאמסטרדם חיכיתי 5 שעות לטיסה הבאה שלי) ו- 10 שעות מאמסטרדם לאוסקה, יפן.

בשדה תעופה באוסקה חיכו לנו כבר כמה מהיפנים (קזוהו החמודה חיכתה לי) ואז נפגשתי עם השאר. חלק כבר נסעו לסטאדי טור שלהם ואני חיכיתי עם קן-קן (פיליפינית) לקו (קוריאנית), כדי שנוכל לנסוע לקיושו, הסטאדי טור שלנו.

עכשיו כדי שתבינו, סטאדי טור- 4 ימים (זה היה אפילו 5 ימים חח כי הגענו בערב כזה) שבהם זה רק כיף, בלי לימודים. וגם, "גרים" בבית של אחד הסטודנטים המתנדבים.

אז אני קן-קן וקו היינו ביחד בסטאדי טור של קיושו. נסענו באוטובוס ומהאוטובוס ברכבת ומהרכבת לרכבת המהירה ביותר (שינקנסן) שככה הגענו לקיושו. בערך שעתיים נסיעה.

שם פגשנו את סאקו ואת המארחות שלנו. אני גרתי אצל אנה. בחורה ממש חמודה, בת 18, שחולה על וואן דיירקשן (לול). אחת הבנות החמודות ביותר שהכרתי בחיי. קן-קן ישנה את יוקה וקו ישנה אצל מאיוקו.

אני לא אחפור לכם יותר מידי, אבל היה כ"כ כיף!! אחת החוויות הבלתי נשכחות!
אכלנו הרבה, ביום הראשון גם הכנו טאקויאקי (מין כפתאות עם תמנון) ואכלנו אותם, הלכנו לאוניברסיטת קיטקיושו ושיחקנו שם משחקים יפניים, אכלנו ב"בית הלבן" שלהם חח, עשינו פוריקורה (ראו תמונות למטה), הלכנו לקניון, אכלנו במסעדת סושי מגניבה לאללה שהאוכל נע על מסוע ואפשר לקחת מה שאנחנו רוצים ולאכול, שתינו מלא, שיחקנו משחקי שתיה מגניבים (יפנים וקוריאנים), שיחקנו עם זיקוקים, עשינו סליפ אובר (ושתינו שם מלא), טיילנו מלא וביקרנו במפעלי בירות (וגם טעמנו), הלכנו למעיינות חמים, הלכנו לקריוקי (כ"כ כיף ומגניב!), שיחקנו באוניברסיטה שלהם משהו כמו "מצא את המטמון", הכנו קליידוסקופים מגניבים ובעיקר עשינו מלא כיף.

ביום האחרון יצאנו לבר ועשינו סוג של מסיבת פרידה. כולם בכו (במיוחד אנה, שהתארחתי אצלה, היא כזו רגישה והרגשתי מזה רע שהיא בוכה, חיבקתי אותה ורק ניסיתי שהיא לא תבכה), הקרינו לנו סרטון עם תמונות של ארבעת הימים האלו (סרטון ממש מרגש ומגניב, באמת! והם הביאו לנו את זה על דיסק) והם הביאו לנו מתנות. זה היה כ"כ עצוב להיפרד מכולם, רצינו עוד!

בהתחלה התבאסתי שקיבלתי את הסטאדי טור הזה, כי רציתי את הסטאדי טור של קובה, אבל אני לא מתחרטת בכלל שהגעתי לקיושו. היה מדהים! האנשים היו מדהימים וחמים, לא הפסקנו לצחוק ולחייך, עשינו רק כיף, כיף וכיף! חמישה ימים של כיף וחברים חדשים!

אחרי חמשת הימים הנפלאים האלה, הגיע הזמן לנסוע לקיוטו.

פה כבר היינו במתכונת מלאה. ישראלית אחת, קוריאנית אחת, אוסטרלית אחת, גרמנייה אחת, 8 פיליפינים, 4 וויאטנמים, 2 אינדונזים והרבה יפנים.

פה חשבנו כבר שהכל יהיה רציני, מלא לימודים ועבודה ולא ממש כיף, אבל לא! זו הייתה חוויה, מלא מלא כיף, מלא צחוקים וכן... גם לימודים.

הגענו לקיוטו, לסמינר האוס בו ישנו... היו המון חוקים (לא כמו באוסקה, או-אה, איזו חוקים שם..), אבל היו מכונות כביסה! (לול).

אני וקו-צ'אן ישר הלכנו ועשינו כביסה לבגדים שלנו, על הערב הראשון שהגענו לשם חחחחח (ומזל, כי באוסקה מכונות הכביסה עלו כסף).

אוח, כמה אכלנו שם! היה אוכל כ"כ טוב בקיוטו. אכלתי מלא, בחיי ששמנתי מלא בשבועיים האלו! כל פעם משהו אחר וטעים! הו, אני מתגעגעת לאוכל של יפן!

בכל אופן, התחלנו בדיסקשנס שלנו. אני הייתי בקבוצה של "בריונות" (Bullying) ביחד עם קו (שהייתי איתה בקיושו), ג'ה-ג'ה (פיליפינית) ולאם (ויאטנמית). הטייבל "צ'יף" שלנו היה מוס (זה הכינוי שלו), והיו איתנו עוד שלוש יפנים שהיו ממש חלק מהקבוצה- שיונה, זני וטומומי. ולא נשכח את מיהו (שהכרתי אותה מהיום הראשון, היא ליוותה אותנו חצי דרך לקיושו) ואת פון, הבחור הכי מצחיק ומשוגע שהכרתי (לא סתם קראתי לו איקרה פונצ'י כל הזמן. איקרה פונצ'י זה סלנג יפני ל"משוגע") שהם היו כמו "עוזרים" כזה, אבל בעיקר רשמו 'נוטס' בצד.

אני אוהבת את הקבוצה שלי, אין עליהם, עד כמה שהיינו רציניים בנושא שלנו ועבדנו כמו שצריך- היו לנו מלא צחוקים ושטויות (בעיקר בגלל פון, שהיה רגע שבאמצע הוא פשוט החליט שהוא צריך לעשות כביסה ותלה את הבגדים שלו לייבוש מחוץ לכיתה).

(עד עכשיו שומרים על קשר ביחד, יש לנו קבוצה ב-LINE (אפליקצייה, כמו וואטסאפ, למי שלא מכיר) וכל יום אנחנו מתכתבים, מנסים לשמור על קשר כמה שאפשר).

חוץ מהעבודה והלימודים כל אחד בנושא שלנו, היו לנו מצגות שכל אחד עשה על המדינה שלו. חששתי מהמצגת שלי, אבל וואלה- הלך טוב ואפילו עשיתי את זה מצחיק ואנשים צחקו! (ההרגשה הכי טובה, באמת!) וכולם כזה "אההה ים המלח זה בישראל? שמעתי על זה! אני רוצה לבקר שם!" ועוד. כן, אז עברתי את זה בשלום למרות כל החששות שלי.

היה לנו גם "קפה טוק", כל אחד הביא ממתק מהארץ שלנו, הציג אותו ואז כולם אכלנו והכל. כמובן שהבאתי במבה חחחחח אני חושבת שדי אהבו (טוב, איך אפשר שלא? חח), אבל ה-היי לייט של הערב הזה היה ה"פלסטיק" והממתק-ג'לי החריף הזה של וויאטנם. כמה צחוקים עשינו עם זה! גרמנו לאנשים לאכול הממתק החריף הזה, אנשים נחנקו ואנחנו רק צוחקים חחחחחחח אני רק נזכרת ואני צוחקת, שיחקנו משחקים ומי שמפסיד היה צריך לאכול את זה (יש אפילו וידיאו שצילמתי, אולי אעשה לפייסבוק).

ובכן, אחרי בערך 4 ימים בקיוטו - הגיע הזמן לעבור לאוסקה. אבל לא לפני המיין סטאדי טור בקיוטו! התפצלנו לשני קבוצות והלכנו למקדשים. בדרך עצרנו לאכול כולם ביחד ועברנו בכל מיני מקומות ואז כל קבוצה התפזרה והלכנו למקדשים עצמם. אני הייתי ב- Shoren-in temple. מקום ממש נחמד ומגניב, רגוע כזה... היה בהחלט נחמד להיות שם (אפילו שכבנו שם לנוח על המחצלות).

ואז... הגענו לאוסקה, להוסטל האחרון שלנו. כמה חוקים היו שם, לול. אבל בסדר, הבנו מה הולך והסתדרנו.

באותו ערב יצאנו לאכול והיה ממש נחמד. התפלצנו לקבוצות של כל אחד מה שהוא רוצה לאכול. הלכתי עם בלה (ואן), מיהו, שיונה, אקאנה, אריקו וקהו לאכול פסטה בסגון יפני (איטלקי-יפני, יותר איטלקי הייתי אומרת חח). היה ממש טעים ונחמד!

וגם באוסקה, כמו בקיוטו, עוד דיסקשנס (אפילו בלילה!) והיינו צריכים להכין את עצמנו לפרזנטיישן שלנו! האמת שהיו מלא צחוקים, בעיקר בגלל שאני יותר עבדתי עם מוס ופון ולא היה לי הרבה מה לעשות והשאר עבדו בקבוצות. רוב הזמן דיברתי עם פון ומוס על מלחמת הכוכבים והארי פוטר (לול), מיהו הצטרפה ב"הארי פוטר". אפילו הראתי להם תמונות שלי מפורים שהתחפשתי למאסטר יודה ולוולדמורט חחחחחחח הם נקרעו מצחוק (גם כשהראתי להם תמונה שהתחפשתי לצעקה בכיתה ג'). לול, קיצר, כן, היה משעשע... למרות שתוך כדי היה צריך גם לעבוד ולשנן ולהכין מצגת והכל.

ואז... הגיע היום לחזרות לפני המצגת ואז באמת להציג את כל מה שעשינו. וואו, היינו כ"כ לחוצים. היה לנו גם זמן! היינו צריכים להציג ב- 10 דקות! וממש ישבו מולנו ואמרו לנו כמה דקות נשארו לנו תוך כדי (כמו בתחרויות שבסוף כותבים מ- 1 עד 10 כמה אתם טובים? אז ככה מרימים מחברת, רק כתוב כמה דקות נשארו!). זה היה מלחיץ! במיוחד כשאני הייתי זו שפותחת את המצגת שלנו (של הבריונות).

אבל... עברנו את זה בשלום! עשינו את זה כמו שצריך. ואני גאה בנו! גם מוס אמר לנו "כל הכבוד" בסוף ומיהו אמרה שזה היה מעולה (גם פון והעידודים המצחיקים שלו חח).

ואז אחרי הכל, ואחרי שכל האנשים הנחמדים שהגיעו לשמוע הלכו- הבנו שזה בעצם היום האחרון ולמחרת בבוקר- נפרדים! אז צילמנו מלא תמונות, צחקנו ובעיקר היינו אחד עם השני כולם :)

ובערב- יצאנו למסיבת פרידה במין בר ממש נחמד! היה כ"כ כיף! רקדנו, שתינו (פעם ראשונה שתיתי שוט של טקילה, עם המלח והלימון והכל, לא יצא לי לפני), היו תופים על הבמה ואורגן ומי שידע- ניגן, קן-קן וג'ה-ג'ה שרו קריוקי לשיר של ליידי גאגא וגם קיבלנו מתנות. זה היה הערב אחרון שלנו ביחד, אז פשוט נהננו ועשינו כיף ולא באמת התעסקנו בפרידות- רק נהננו!

ואז למחרת בבוקר... הגיע הזמן לפרידות באמת. כולם עם המזוודות והבנו- שזהו, כולם חוזרים לארץ שלהם ומי יודע אם ניפגש שוב?

אח, זה באמת קשה, אני שונאת פרידות, במיוחד פרידות שאת לא יודעת האם באמת תיפגשו עוד! זה קשה... עד עכשיו, אפילו, זה קשה...

אבל בשבילי זה עדיין לא הייתה הפרידה האחרונה לכולם, כי אני והפיליפינים היינו צריכים לעזוב את יפן רק למחרת...

אז יצאנו אני, הם וכמה יפנים לאוסקה סטיישן. איכסנו את המזוודות שלנו בתא כזה ששומרים על המזוודות בתחנת רכבת (זה עלה קצת כסף) והלכנו לאכול (ראמן! אוח, ראמן זה כזה טעים!!). אח"כ נסענו להסתובב קצת ועשינו טיפה קניות (אבל לא באמת, כי יפן יקרה!) ובעיקר העברנו את כל היום ביחד והסתובבנו ועשינו כיף (וירד קצת גשם, גם חחח)

ורק בערב, בסביבות 6, עליתי לרכבת לכיוון המלון שלי (סגרתי מלון ללילה האחרון ביפן, קרוב לשדה תעופה). אני כ"כ גאה בעצמי שהצלחתי להגיע למלון!
לפי שעזבנו את אוסקה ביקשתי ממאי שתסביר לי איך להגיע למלון, היא בדקה וכתבה לי. עכשיו זה רכבות ואפילו טיפה הליכה ברגל... ממש חששתי מזה.

ואז אחרי שהסתובבתי עם החבר'ה, הפיליפינים נסעו לשדה תעופה (והם לקחו רכבת לא נכונה בגלל טעות של יוקי חחחחח, אבל הם הסתדרו) ואז יוקי והירוקי חיכו איתי לרכבת שלי, שהייתי צריכה לנסוע בה לבד ולהגיע לבד למלון. עליתי על הרכבת, שעה נסיעה. למזלי הרכבת הזו דיברה גם אנגלית. ירדתי בתחנה שאני צריכה ואז הייתי צריכה ללכת ברגל... ממש חששתי, אבל למזלי, שוב, ההליכה הייתה אולי 5 דקות והגעתי למלון. פוווווו.

זה היה מחליץ, לגמרי לבד, ביפן, בחושך, עם מזוודה ענקית, תיק גב ועוד תיק צד. אבל הצלחתי!

והמלון היה ממש נחמד ונעים, החדר היה נוח ונרדמתי עם תכנית יפנית בטלויזיה.

למחרת בבוקר היו שאטלים מהמלון לשדה תעופה וזהו, חזרה לישראל.

(כן, לא לשכוח שוב, 12 שעות טיסה לפריז (שהייתה טיסת קונקשיין שלי) ועוד 4 שעות מפריז לישראל. סה"כ 16 שעות טיסה!).

וזהו, אני בישראל. כבר שבוע כמעט. ואני כ"כ מתגעגעת ורוצה לחזור! חוויה בלתי נשכחת!

וברשותכם, אני רוצה לכתוב למה אני מתגעגעת. זה הולך להיות באנגלית (כי זה יותר נוח לי כרגע), אז סליחה.

It's so weird not to see everyone in like every morning and be with them the whole day.
I really miss Japan!
• I miss hang out with everyone at the Kyushu ST
• I miss sleeping at Anna's place
• I miss playing Wii together with Anna
• I miss trying to wake up together with Anna every morning (we both have a problem of waking up in the morning, haha)
• I miss Kyushu's drinking games

• I miss Japanses drinks (so good!)
• I miss the Super Mario game (and Mayuku who loves this game so much)
• I miss laughing at the weak Japanese people as they drink (they get drunk so fast, haha)
• I miss the time we did Purikura and hang out at the mall
• I miss Ku's laugh (so funny)

• I miss when Ku says "wow" (we all love it when she says this)
• I miss laughing and talking about "dong" and "hae", lol
• I miss dancing and singing Super Junior's "Sorry Sorry" everytime we want to just say "sorry"
• I miss making and eating Takoyaki.
• I miss calling Pon "ikare ponchi"
• I miss Pon and his foolishness
• I even miss Mos's poker face (he's so serious, all the time)
• I miss talking with Lam (mostly about we-know-who) and when she uses my "pillow" (lol)
• I miss hugs and talks with Gege
• I miss the Philippinons and their loudness
• I miss Linda and her trying to teach everyone bad words (haha)
• I miss calling Masa- gari-gari
• I miss calling Hiroki as Makita/Takeshi
• I miss calling Yoshiki as Mewtwo and calling Yosuke as Charmeleon
• I miss laughing with Yoshiken (mostly about him when he was drunk on the last day of the Kyushu ST)
• I miss the time I spent with Ku (we were together almost all the time)
• I miss calling Ku "ajuma" (lol, she hates it)
• I miss hug with everyone
• I miss saying the word "Sleepy" (we said it like every day, haha)
• I miss laughing at Mos's 'choto mate' every time
• I miss talking with everyone
• I miss talking English (and some Japanses) all day, every day
• I miss it when sometimes people had a problem saying my name and they called me 'Irit-o'
• I even miss taking Onsen and public shower!
• I miss eating with chopsticks
• I miss saying "Itadakimas" every time before I eat
• I miss Japanese food (but real Japanese food)
• I miss saying 'Sumimasen' and 'Arigato gozaimas' to people, even on the streets.
• I miss saying "Ganbare"/"Ganbaru"/"Ganbatte" and "Fighting" a lot (especially at the end, before our final

presentation)
• I miss discussions (even night discussions!)
• I even miss making presentations and present them!

I really miss Japan. I miss everyone, I miss every day, every minute, every moment of this! I miss everything!
I hope I'll get to meet them again someday and I'm definitely gonna come back to Japan again, this I promise!

ולסיום, אעלה מעט תמונות (יש כ"כ הרבה!! אבל אני אעלה ממש קצת, רק 15 תמונות).

(אה, וסליחה על האיכות, האיכות של התמונות טובה, פשוט נאלצתי להקטין אותם ולהתאים אותם לפה ואני עייפה מידי מכדי להשתמש בפוטושופ לזה).

בקיושו.

עם אנה, המארחת שלי. היא אוהבת חתולים, אז קניתי לה את זה.

Purikura!

ב-Oita.

עדיין קיושו.

עם קו-צ'אן :)

(ג'ה-ג'ה עשתה לי צמה חחח)

 

Table 3 - Bullying

לפני שעוזבים את קיוטו.

אהבו את תמונת הפרופיל שלי שעשיתי האדוקן, אז עשינו ביחד גם :)

Group E

חחחחחחחח

Kyoto Main ST

כולם לאחר הסיור במקדשים.

כולם, ביום האחרון. עצוב, אבל תמיד ישארו זכרונות טובים! אוהבת את כולם! :)

תם ונשלם הקונדס.