טוב, תשמעו, עברו בערך 3 שנים מאז הפוסט האחרון שלי פה
אלוהים יודע למה ההיסטוריה של גוגל החליטה להקפיץ לי את הבלוג
מישהו פה עדיין בכלל?
זאת אומרת,
בישראבלוג?
מיי גאד, כמה זכרונות כתובים במקום אחד
לא בטוחה שזה טוב.
קראתי את הפוסטים ה(מאוד) ישנים שלי פה
באמת התלבטתי אם למחוק חלק מהם טוב, את כולם
כי אני כל כך שונה עכשיו!
אני חושבת שהיע הזמן להודיע בחגיגיות:
הפכתי להיות בנאדם בוגר.
רגע, מזתומרת בוגר?
נו...בוגר.
כזה שמתעורר (!!) כל יום באותה שעה
שהולך לאותה עבודה
שמתקלח כל יום באותה שעה
שרואה את אותם תוכניות קבועות בטלוויזיה, באותה בשעה
שיושב עם חברים (אלה שלא עזבו עדיין) לעיתים רחוקות
(כי מאוחר וצריך ללכת לישון מוקדם)
שמישהו צריך להזכיר לו מה זה פאב.
אה...שניה,
בת כמה אני?
רגע רגע...משהו פה לא הגיוני לי.
איפה החיים שלי?
איפה השמחה שלי?
איפה האנרגיה שלי?
איפה אני?
יש לי ווידוי, והוא לא נעים.
אבל אני צריכה לכתוב אותו בקול רם:
לא עשיתי סקס כבר שנתיים.
אני, אני!
מי שידפדף בפוסטים הממש ישנים בבלוג ימצא תלונות
על זה שגברים היו "מחפיצים" אותי אפשר לומר.
וול, אני החלטתי שנמאס לי.
הגוף שלי הוא מקדש.
לא נותנת לכל אחד יותר להכנס ולצאת (תרתי משמע, חה)
ועקב זה שאני בנאדם שמסוגל להתמקד רק במשהו אחד משמעותי בחיים שלו
אין לי זוגיות (חלק מכם יקראו לזה גם אהבה)
אז בחרתי בעבודה. (בעצם לא הייתה אופציה אחרת)
אז הנה תמצית חיי העלובים עד כה בהווה נכון ממש לשניה זו:
בחורה,
בשנות העשרים המוקדמות
חווה לעיתים קרובות התקפי חרדה
לאחר לימודי קורס קצר
במקצוע שכנראה לעולם לא אעבוד בו
עובדת בעבודה שאני אוהבת
מרוויחה סביר מינוס
עוד לא עשיתי טיול גדול
בבעלותי מכונית
לא זוכרת מה זה להיות מאוהבת
וכאמור, לא עשיתי סקס כבר שנתיים.
אוקיי, שיחררתי, הקאתי את המילים
גם אם אף אחד לא יקרא את זה
אני סיפרתי
ליקום
אז מה אם אף אחד לא יידע
גם אף אחד לא צריך לדעת.
ולגבי האהבה,
אני בטוחה שהיא תגיעה
מתישהו.
נכון?
כינוי:
Alef*
בבלוג זה
בכל הבלוגים
