קשה להתבגר.
וואו, כמה שזה קשה.
אולי אני טועה, אבל אני די בטוחה שלכולם יש
תקופות כאלה
שבא להם להתאדות מהעולם
שלא ידברו איתם,
שלא יראו אותם.
אני די מרגישה ככה כבר קרוב ל4 שנים
כבר היו לי הרבה מחשבות על...
פשוט לסיים עם זה.
לקחת חופן כדורים
ובקבוק יין
וללכת לישון.
יש לי תקופות כאלה שאני פשוט מסתגרת בתוך עצמי
בחדר שלי
במשך ימים שלמים
רק יוצאת לעבודה, כי חייבים.
לא עונה לטלפונים,
לא עונה להודעות.
אני חושבת שבתקופה האחרונה הבנתי
שלמרות שרציתי, הסוף עדיין לא הגיע
ולא יגיע בקרוב.
אני חייבת להיות אמיצה
ולשים זין אחד ענק על כולם
לשכוח את כל מה שהכרתי
את מי שהכרתי
להפטר מרוב החפצים שלי
ופשוט לקחת את עצמי למקום אחר
אפילו שבהתחלה זה יהיה בארץ
אעשה זאת בהדרגה.
תמיד האמנתי במשפט "משנה מקום משנה מזל"
ותמיד החיים הוכיחו לי כמה זה עושה לי טוב
לשנות עבודה,
לשנות סביבה,
כי תמיד עם החששות
באות ההפתעות הטובות
אני מצליחה ואוהבים אותי
למרות שאני די בטוחה שבסוף אנשים מתחילים לשנוא אותי
אבל זה בדרך כלל גם באזור הזמן שאני מתחילה לשנוא אחרים.
עכשיו זאת תקופה כזו ללא ספק, מזל שאני מסיימת בעוד חודש וחצי
אלה היו שנתיים אינטסיביות
שמאוד השתנתי בהן,
יותר נכון-התבגרתי.
עם כמה שקשה לי להודות בכך-
המקום עבודה הנוכחי שלי הפך להיות לי לבית שני,
למשפחה.
המקום הזה פתח בפניי דלתות למקצוע שרוב האנשים יכולים לחלום עליו
פתח בפניי דלתות לתוך עצמי
גיליתי על עצמי הרבה דברים
הוכחתי לעצמי שאני יכולה לעשות דברים
שבחיים לא חשבתי שאצליח בהם
כי אף אחד לא האמין בי, במיוחד אני.
עם כל הקושי והחרדה, עשיתי את זה ועשיתי את זה טוב.
למדתי מהי אמונה עצמית, וול, בערך.
אני חייבת לעזוב
חייבת להמשיך הלאה ולשנות
אשקר אם אגיד שלא אתגעגע
אתגעגע מאוד
יהיו דברים שלא יחסרו לי אבל,
יהיו דברים ואנשים שיחסרו לי מאוד
ואמשיך לאהוב אותם כל חיי
כי יש אנשים שנכנסים לך ללב לתמיד
אפילו כשאנטיפתים כמוני
סתם, אני לא אנטיפתית.
זוהי התקופה שאוכל להגיד- הפכתי לאדם בוגר.
כינוי:
Alef*
בבלוג זה
בכל הבלוגים
