טוב אז אם ככה אני כבר עוסקת במשפחה בזמן האחרון..
יש לי נושא אחד שאני מתמודדת איתו כל חיי, לטוב ולרע.
אני חצי אשכנזייה, חצי מזרחייה
אבל מכל שילוב העדות ההזוי שלי אני נראית אשכנזיה
מאוד.
הייתי נוף חריג במשפחה שלי לא רק מבחינת האישיות
גם מבחינת חיצוניות
לבנה מאוד
שיער בלונדיני
עיניים בהירות
אף סולד
הייתי בכללי נוף חריג בחברה שלנו
וכולם תמיד חשבו שאני רוסייה.
לא פעם ולא פעמיים ובעצם אפילו עד היום
אני סופגת הקנטות על העור הממש לבן שלי
האחים שלי במשך כל הילדות שלי קראו לי בלונדינית מטומטמת
וכולם תמיד צחקו עליי שאני נראית רוסייה,
שבעיניי זאת כלל לא הקנטה ואף להפך
אבל זה עיצבן אותי שאנשים שופטים אותי לפי מראה חיצוני
והם אפילו לא יודעים מי אני ומה אני
וכשהיו שואלים אותי מה אני
והייתי אומרת חצי חצי
אף אחד לא היה מאמין לי.
אם את לבנה את אשכנזייה.
ומקוטלגת.
אין שום סיכוי שאת! קשורה לעדות המזרח!
מבטלים את השורשים שלי
מבטלים את המסורת שלי
מבטלים אותי
בלי אפילו להכיר אותי.
במקום בו גדלתי קיבלתי חינוך אשכנזי, ללא ספק.
אנשים מזרחיים היו עוף מוזר ונדיר בחברה הקרובה שלי
המאכלים שלנו היו מוזרים
הסבים שלנו דיברו ערבית מהבית
שמענו בבית מוזיקה שונה
אפילו השמות של בני המשפחה שלנו היו שונים.
תמיד התגאתי במוצא שלי, משני הצדדים.
תמיד אהבתי לחקור ולשאול על אבותיי ועד הארצות מהן הם באו
ואף פעם לא הרגשתי מוגדרת
אלה אמרו לי שאני אשכנזייה
אבל אני הרגשתי מזרחייה
ולא ידעתי לאף אני שייכת
כי החברה הישראלית, אין מה לעשות, לא מקבלת גם וגם.
יש לנו הפרדה מאוד ברורה.
להגיד לכם שהיום אני גאה בהיותי מזרחית? לא
להגיד לכם שאני גאה בהיותי אשכנזייה? לא
אני כבר לא נותנת למוצא שלי להגדיר אותי
אני מוצא משל עצמי
ואני שואפת להיות הכי טובה שאני יכולה להיות
בשביל עצמי
כינוי:
Alef*
בבלוג זה
בכל הבלוגים
