די די די די די
שמישהו יפסיק את זה
משהו בחיים האלה יכול להיות ברור לשם שינוי?
אפשר שמתישהו בחיים האלה אני לא אהיה במשבר?
אני יודעת שהאושר מתחיל מבפנים
אבל, איך מוצאים אותו?
איך מתחילים אותו...
אני שונאת להיות תלויה באנשים אחרים,
בכל מני דברים,
וגם באושר.
זה לא סוד שאני רוצה אהבה
לאהוב ושיאהבו אותי חזרה,
שמישהו יעריץ את האדמה שאני הולכת עליה,
מישהו שיאהב אותי באותה רמה שאוהב אותו,
האם קיים כזה?
או שציפיותיי גבוהות מדי.
אני מתוסבכת,
אני תקועה.
אני רוצה דברים שאינם בהישג יד.
אני רוצה לצרוח
אני רוצה לצאת
אני רוצה להשתחרר
מההרגשה המחורבנת שיש לי 90% מהזמן
אם לא תכירו אותי, ותשפטו אותי מבחוץ,
באמת שלא תבינו על מה אני מתלוננת.
המוח שלי פועל בצורה מעוותת.
אני מרגישה מכורסמת מבפנים.
כבויה.
אני לא מצליחה להסתכל על הצדדים החיוביים
לא מצליחה.
אני מפחדת לשקוע בדיכאון,
מפחדת לבקש עזרה,
מפחדת ממה שעלול לקרות.
אני אעשה כל מה שביכולתי כדי למנוע את זה,
אבל כל כך קשה לי.
קשה לי להודות בזה,
אבל כן יש לי נטיות אובדניות.
לא יהיה לי אומץ בחיים לעשות את זה,
וביום יום שלי אני "צוחקת" על זה,
ואנשים צוחקים אבל לא יודעים שאני רצינית.
נמאס לי מהכל.
כינוי:
Alef*
בבלוג זה
בכל הבלוגים
