זה מצחיק שהנושא החם הוא על "המשפחה שלי"
התלבטתי אם לכתוב עליהם או על הבחור מהפוסט האחרון
אבל יצא על הבחור.
אתמול בדיוק כתבתי עליהם,
סתם,
עם עט, במחברת.
אני בתקופת שפל כרגע.
אמנם לא הכי גרועה שהייתה לי,
אבל בין הגרועות
וזה בעיקר בגלל המשפחה שלי. אני חושבת.
בכל מקרה,
אני אשכתב את מה שכתבתי אתמול במחברת לפה.
*המחשבות הן מאוד פרטיות ואמיתיות
קשה לי לכתוב אותם.
התחלתי לכתוב על מוות.
לא משנה את כל הסיפור,
הייתה לי בהשתפכות הזו
גם התוודות על המשפחה
דברים שתמיד חשבתי ומעולם לא אמרתי
או כתבתי.
להלן-
"...המשפחה-
מאז שאמאבא התגרשו, אבא מצא חברה חדשה והקשר איתו התרופף וחוץ מכסף ולפעמים אוכל ושיעורי ספרדית, אני לא שומעת ממנו בכלל.
אמא שלי התחרפנה. הפכה להיות מן סקס-מניאקית, שרלילה זקנה ונואשת שבכוח מנסה לרדוף אחרי נעוריה שחלפו כך.
לאחים שלי יש חברות כבר הרבה זמן. חוץ מלהגיד שהם שומרים עליי (ובעצם מה שהם עושים זה להבריח ממני בחורים) הם לא שמים עליי, לא באמת מכירים אותי ואני לא אותם. קצת עצוב שבגיל 20 זה המצב המשפחתי שלי-ועוד עם המשפחה הגרעינית!
אני לא מרגישה שום קירבה אמיתית לאמא, אבא ואחיי.
הם לא רואים אותי, בשבילם אני א', הפנצ'ר, שלא מביאה שום כבוד או גאווה, רק חושבים שהיא מוזרה כי היא בקושי מדברת..."
הייתה לי עוד התשפכות על המשפחה שלי, בנפרד.
על דברים שהייתי רוצה שהמשפחה שלי תדע עליי.
אני לא אשכתב את כולה, רק קטעים ממנה.
"...אני מאוד אוהבת בנים, אפילו שאתם חושבים ואפילו שאמרתם לי את זה,
לא. אני לא לסבית.
כן זה היה יכול להיות נושא שיחה מרתק...אבל מצטערת לאכזב אתכם,
אני אוהבת גברים.
ואם אפשר-שיהיו שחורים, גדולים ושריריים. ושיידעו לרקוד."
"...אני מאוד אוהבת לכתוב. סיפורים, מחשבות, פתקים, ברכות...
אולי כשיתחשק לי אני גם אכתוב עליכם משהו טוב."
"...אני גם שונאת מאוד שאחיי צוחקים עליי שאני 'בלונדינית מטומטמת' ואמא צוחקת ולא כועסת עליהם."
כינוי:
Alef*
בבלוג זה
בכל הבלוגים
