פחד של חיילים יכול לבוא בהרבה בחינות
למשל
הפחד של להיות בצבא בזמן מלחמה
גם אם בעורף וגם אם בשטח
הפחד שכל החברים הכי טובים שלך נשלחו לעזה
והם שולחים לך הודעות כגון "תחזיקו לי אצבעות"
הפחד של האי וודאות
הפחד של לעשות טעויות
והאם אני אצטרך לשלם עליהן אח"כ או שאף אחד לא ישים לב
הפחד של לאכזב את המפקדים
הפחד מהאווירה ששוררת בין כולם
אפילו שמנסים להיות מעודדים בכוח
הפחד שכל שניה יכולים להקפיץ לבסיס
הפחד שחלילה ייהרג חייל
במקרה הכי גרוע גם תכיר אותו
מכתב לחיילים,
לפני 3 שנים בעופרת יצוקה, היינו סה"כ בני 16
ילדים קטנים שלא באמת מבינים משמעויות
לא מבינים למה מפציצים בעזה
לא מבינים למה בכלל עזה מפציצה אותנו
מארחים את תושבי הדרום, מנסים לעודד אותם
ומרגישים רע כשרואים בחדשות שהישוב שלהם מופגז
והם, לא שם.
היום, אנחנו כבר בני 19-20
"גיל הצבא" מה שנקרא
אתם, הבנים, התגייסתם לקרבי
אנחנו, הבנות, התגייסנו לתפקידים עורפיים מבצעיים ככל האפשר
כשאני יושבת בחמ"ל, ושומעת שמכניסים את חלקכם לשם,
ואני יודעת בוודאות שזה אתם,
פתאום מתחיל לי לחץ בחזה
איך פתאום זה אנחנו?
איך פתאום זה החברים שלנו ששומעים עליהם בחדשות?
אני רק חושבת על הבית
מתנתקת במחשבה שלי מהתפקיד ומהעובדה שאסור לי להכנס ללחץ
אני חייבת לתפקד
אסור לי להשבר
אני חייבת להיות חזקה
המפקדים שלי סומכים עליי
אני חוזרת הביתה ל2 לילות בסופ"ש
כולם בלחץ
אבל לא באמת מבינים
"אתם לא רואים את מה שאני רואה
אתם לא שומעים את מה שאני שומעת
אני לא אופטימית לגבי זה"
ואתם אומרים לי שאני סתם מגזימה
ועוד כמה ימים זה ייגמר
אז לצערי לא, זה לא ייגמר עוד כמה ימים.
לוחמים,
סמב"צים,
אלחוטנים,
רס"פים,
שק"מיסטים
פקל"שיות,
נהגים,
ועובדי רס"ר
כולנו חלק מזה
כולנו שותפים לזה
כולנו שומרים אחד על השני
כולנו אחים
כולנו התגייסנו לאותה מטרה:
להבטיח את קיומה של המדינה שלנו,
ישראל
תושבי הדרום- כולנו איתכם!
אנחנו ננצח.
כינוי:
Alef*
בבלוג זה
בכל הבלוגים
