פתאום לפני שעוזבים,
הכל נראה טוב.
הבית
המשפחה
החברים
החיים.
היום עבר לי כל כך לאט.
כל שעה הרגישה כמו 5,
ולחץ.לחץ אדיר.
מתח, פרידות, חיבוקים,
"תהני" "תעשי חיים" "תשמרי על עצמך"
ובתוך תוכי אני בכלל רוצה ללכת למיטה שלי
להתכרבל ולראות שוב פעם את כל העונות של "בנות"
מההתחלה.
זה הפחד שיש בי. ולפעמים הוא מונע ממני דברים טובים.
מזל שכבר אי אפשר לבטל את הטיול,
אחרת כנראה שהייתי עושה את זה.
סעמק, אני רק חושבת על נתב"ג והחרדות מטפסות
עליי כמו עכברושים.
רבע שעה ליציאה, 5 שעות להמראה.
תנשמי, יהיה בסדר.
כבר עשית את זה כל כך הרבה פעמים,
ואנשים עושים את זה כל יום, מיליונים של אנשים.
אין שום סיבה שמשהו ישתבש.
באופן מוזר אני נזכרת בבוסית(כבר לשעבר) שלי
אני מדמיינת אותה אומרת לי: "תנשמי"
ואני נושמת, בקושי.
מעכשיו-אנרגיות חיוביות
בלי עצבים
בלי בלבולים
חיוך, נשימה וחיים
אז ביי לכם,
אנסה לעדכן