לא כתבתי הרבה זמן.
וחבל, כי כתיבה זה סוג של פסיכולוג בשבילי.
המון זמן רציתי לכתוב ופשוט זנחתי את זה שלא ידעתי
איך לחזור
אבל הנה, פשוט עושים את זה.
כמעט ולא כתבתי פה, או בכלל, בשנה האחרונה.
אני בקרוב עוזבת את תל אביב.
לא יכולה עדיין לסכם כי אני בסוג של מכשול כרגע
מבחינה מנטלית יותר מאשר מבחינה טכנית.
כל המחשבות והרגשות של שנה שעברה עולים וצפים לי.
כמה חרדתית הייתי לעומת היום
החלטתי לחזור קצת לקן, למשפחה ולקיבוץ.
גם משיקולים כלכליים וגם כי אני חייבת שינוי. מיציתי.
האם השגתי כל מה שרציתי מהחיים בתל אביב?
לא. ממש לא.
אבל זה כנראה לא הזמן ולא המקום
אני מאמינה גדולה במה שצריך לקרות קורה
ומה שלא, יבוא בעיתו, או שלא.
אבל אני כן רואה את מה שכן הצלחתי להשיג
הישגים אישיים.
לחיות בעיר
להכיר אנשים מקהילות שמעולם לא הכרתי
להתנסות בעבודות שונות
לאכול אוכל מעניין
לטייל
וללמוד להנות מהלבד
ולא לפחד ממנו כמו שפחדתי פעם
להשמיע את קולי
וגם לא לפחד לשים קצוץ על דברים
שבעצם אמורים לשים עליהם קצוץ
לא מצאתי בן זוג
כי אם אין לי מזל ולב מאבן זאת פשוט
מלחמה אבודה מראש.
לא רציתי להזדיין עם מלא בחורים
אפילו שחשבתי שכן
לא מתחרטת על כלום
ואני אפילו די בטוחה שאחזור לחיות כאן
מתישהו בעתיד.
תל אביב הייתה בשבילי חוויה
היא הייתה בשבילי הזדמנות לחקור את עצמי עוד
את הסביבה
את המקומות החדשים
וגם קצת יותר להבין איך הסביבה האובייקטיבית
רואה אותי
ומסתבר שמאוד שונה ממש שחשבתי.
אני עוזבת את העיר מאושרת
במידה מסויימת
מתרגשת מהעתיד
ומהחוויות החדשות שעתידות לבוא
כינוי:
Alef*
בבלוג זה
בכל הבלוגים
