גיא, גיא לוי,

לא הכרנו כל כך ובגלל זה אני פונה אליך דיי ברשמיות אם אפשר להגיד.

קשה לעכל שלא תחזור יותר, לכפר(הורדים), למשפחה האוהבת, לחברים, לקפאין- הדבר היחיד אולי שיש לנו במשותף חוץ מכמה חברים.

מקום העבודה שאני מאמינה שכלכך אהבת, וגם אני.

מה כבר אוכל לכתוב לך?

מהפעמים המעטות שראיתי אותך בעבודה הבנתי איזה בן אדם מדהים אתה, ובימים האחרונים אבא לא מפסיק להגיד איזה ילד נפלא ואיזה בחור מוכשר ונעים הליכות היית, וכמה חבל...

היום יצאתי במיוחד אחרי המשמרת בוקר  בחמ"ל כדי להגיע להלוויה שלך.

היה לי כל כך חשוב לבוא! הרגשתי חייבת, תחושת שליחות שכזו. וכמובן שגם אבא בא, אחרי הכל, הוא הכיר אותך קצת יותר ממני בזכות העבודה  שלך ב"קפאין".

היה לי ממש מוזר לראות כמעט את כל השכבה שלי שם וגם חלק מהשכבה העליונה, כולם עם עיניים דומעות, כולם לא מאמינים שהלכת ולא תשוב.

כל כפר הורדים היה שם! ראית? אני מאמינה שראית הכל מלמעלה. ממש VIP הא?..

אני באמת מקווה שטוב לך יותר שם ושתשמור על המשפחה ועל החברים שלך כמו שעשית עד עכשיו. הם מאמינים בך.

גם גיא ואיריס, המשפחה השניה, מנציחים אותך בכל דרך אפשרית. רק שתדע.

היה לי חשוב ממש לכתוב את המכתב הזה..לא יודעת למה..תחושה שכזו.

 ושוב, למרות שלא הכרנו טוב כל כך חוץ מכמה מפגשים חטופים בעבודה שלך, כשבאתי לקנות קפה לפני החזרה לבסיס. אין, החיוך הזה..לא צריך מילים.

גאיצ'ו. אתה מרשה לי לקרוא לך גיאצ'ו? גם אם לא, אקרא לך ככה בכל זאת. 

כשתגיע למעלה, ממש למעלה, תשאל איפה חיים-סבא שלי, תמסור לו ד"ש ממני ושאני ממש אוהבת אותו ומתגעגעת.. הכי חשוב-תשמרו אחד על השני שם למעלה ובבקשה בבקשה תעשו שהמלחמה הזאת תיפסק! אני לא רוצה להיות נוכחת בעוד הלוויות של חללים מהמבצע הזה! לא רוצה שעוד אנשים ייהרגו! דיי! מספיק!  תחזירו את כולם הביתה. :'(

אז מה עוד נותר לי להגיד לך...

יהי זכרך ברוך, תנוח על משכבך בשלום ונזכור אותך תמיד! אתה בלב של כולנו! ♥