היי..
דבר ראשון : אני ממש מצטערת שאני מעדכנת רק עכשיו, פשוט אחי התאפשז אתמול ולא היה לי זמן לכלום.
אז בינתיים זה העידכון האחרון להשבוע. [אני מקווה שאצליח לעדכן לפני.]
- אני ממש שמחה שאתם אוהבים את הסיפור.
- החלטתי לעשות פוסט דמויות חדש בגלל שהוספתי דמויות אז תשכחו מהתיאורים הקודמים.
אני מקווה שתאהבו את הפרק ותבינו אותי...
תהנו (:
בפרק הקודם :
"בייבי מה היו החדשות?" שאל גיא
"הציעו לי עבודה בסוכנות של נאור!" אמרה בשמחה
"באמת?" חייך, "אני שמח בשבילך יפה שלי, אני יודע שתצליחי!" אמר ונישק אותה
"כאילו..זה לא סגור, הם רוצים להיפגש איתי מחר." אמרה
"אני בטוח שתקבלי את העבודה הזאת."
"אני אוהבת אותך" חייכה
"ואני אותך" הוא נשק לה, ישב איתן קצת והלך.
פרק 10 - "רגשות מעורבים" :
"לירוי מאמי, בוקר טוב..יאללה קומי, אני צריכה לעוף לעבודה." אמרה לילך ופתחה את החלון.
"לא, לא, לא.." מילמלתי בעייפות והכנסתי את הראש מתחת לפוך החמים.
"דווקא כן, גברת צעירה." אמרה בחיוך ויצאה מהחדר.
התפנקתי קצת במיטה וקמתי.
התקלחתי כדי להתערנן קצת, כמו כל בוקר. ציחצחתי שיניים וחזרתי לחדר כדי להתלבש.
לבשתי סקיני ג'ינס כהה עם קרעים וז'קט שחור עם קשקושים לבנים. הכנסתי את הג'ינס למגף וזה היה נראה ממש טוב.
עשיתי קוקו גבוה והרמתי את הפוני עם סיכה ואת הקצוות השארתי בחוץ, שמתי עיפרון שחור, מסקרה ושפתון, לקחתי תיק בצפר, פלאפון, כסף וירדתי למטה. שתיתי ויצאתי להסעה.
"בוקר טוב, ילדה." אמרה זוהר והביאה לי נשיקה בלחי, "מה קורה?"
"לא יודעת, נייס כזה. מה איתך?" שאלתי
"מעולה." אמרה, "נפגשתי עם מעיין אתמול."
"ומה היה מאמי?" שאלתי בחיוך, כ"כ שמחתי בשבילה.
"דיברנו על רגשות, והוא אמר שהוא מרגיש אליי משו' והוא חושב שזה אהבה.
אמרתי לו שגם לי קורה אותו דבר והחלטנו לזרום, מה שיהיה - יהיה."
"שמחה בשבילך אחותי [: " אמרתי והבאתי לה חיבוק.
פתאום נעשיתי קצת עצובה.
נזכרתי בעידן. בכל הדברים שקרו לנו, בנשיקות שלנו, בשטויות שלנו..בהכל.
הגענו לבצפר.
אני וזוהר התקדמנו לכיתה וסיפרתי לה בדרך את כל מה שחשבתי שבגלל זה נהייתי עצובה.
"היי מאמי" אמרה זוהר וסימנה לי להסתכל לצד.
ראיתי את עידן יושב עם חברים שלו ומביט בי.
הסתכלתי עליו כמה שניות והתקדמתי.
"לירוי!" הוא קרא לי, "לירוי!"
התעלמתי ממנו.
"מאמי, תראי את הבנ"א, הוא אוהב אותך..הוא נראה שבור. תסלחי לו." אמרה זוהר
"אז מה? גם אני שבורה. הוא בגד בי, ועוד עם מי ! עם מאיה." אמרתי
"יפה שלי, אל תפספסי אותו בגלל גאווה. תשמעי אותו, תשמעי מה יש לו להגיד, תשמעי את הצד שלו בסיפור." המשיכה זוהר
"לא...לא יודעת." אמרתי מבולבלת, "אני לא יודעת."
"אז כדאי שתדעי, לפני שתפספסי אותו מאמי." אמרה זוהר
"אם הוא אוהב אותי, הוא יחכה לי." אמרתי את המשפט הידוע
"אוי! תפסיקי עם השטויות האלה! איך הוא יחכה לך אם את לא מראה לו שאת עדיין אוהבת אותו?" אמרה זוהר, "תחשבי על זה." היא סיימה את המשפט והתקדמה.
היום נגמר ב12 כי המורה של השעתיים האחרונות היתה חולה או משו'.
חזרתי הביתה ונכנסתי להתקלח.
לבשתי טרניג שחור פשוט, הדלקתי מזגן ונכנסתי מתחת לשמיכה.
ראיתי טלוויזיה קצת ונרדמתי.
ב4 וחצי קמתי וירדתי למטה. אף אחד לא היה בבית.
הכנתי לעצמי לימונדה ולקחתי אפרופו מהארון.
ישבתי מול הטלוויזיה ושמעתי שירים בערוץ 24.
השיר שהתנגן היה 'אהבנו' של אביב גפן.
http://www.youtube.com/watch?v=cumS1YV3EW4 [תפעילו אותו, זה חשוב לקטע.]
זה הזכיר לי בפעם האלף היום את כל מה שהיה לי עם עידן.
בעצם, עכשיו..כשאנחנו לא ביחד, אני מרגישה שאין לי בשביל מה לקום בבוקר.
אין מי שישמח אותי.
דפיקות בדלת קטעו את חוט המחשבה שלי.
"פתוח" צעקתי, הדפיקות חזרו על עצמן.
קמתי מהספה ופתחתי את הדלת.
הוא עמד שם, עידן. יפה כ"כ.
"מה אתה עושה כאן?" שאלתי
"באתי לדבר איתך."
"אין לי על מה לדבר איתך, תלך."
"בבקשה" אמר ופתח את הדלת, "זה חשוב."
"אמרתי לך, אין לנו על מה לדבר." אמרתי
"יש לנו!" אמר, "יש לנו הרבה על מה לדבר, ואת יודעת את זה."
"אני לא רוצה לדבר איתך עכשיו." אמרתי, "אני לא מוכנה לזה." המשכתי בקול שקט, עידן הרים ידיים והסתובב.
לפתע השיחה עם זוהר עלתה לי לראש, והבנתי שאנחנו כן צריכים לדבר.
"חכה." אמרתי לפתע והוא הסתובב, "אני יודעת שאנחנו צריכים לדבר. נוכל לעשות את זה מחר? בבצפר?"
"כן, בטח." אמר בשמחה, "רק..אני רוצה שתקראי את זה." אמר, "זה חשוב לי."
"סבבה" לקחתי ממנו את הפתק וחזרתי למקומי ליד הטלוויזיה, פתחתי את המכתב והתחלתי לקרוא :
"לירוי, אהבה שלי..
אני לא יודע מאיפה להתחיל, אני יודע שפגעתי בך כ"כ.
אני אוהב אותך יותר משחשבתי ואני כ"כ מצטער על מה שקרה.
מה שהיה עם מאיה, היה מתוך שכרות ולא מרצון.
אני לא אוהב אותה, אני הרחקתי אותה ממני.
זה פשוט קרה כ"כ מהר.
רגע אחד אני ואת ביחד, רגע שני את הולכת לשירותים ומאיה מתקרבת, וברגע השלישי אנחנו כבר במיטה.
רגע רביעי כבר היה מאוחר מדי, תפסת אותנו.
לירוי, אני נשבע לך שאני לא רציתי שזה יקרה..אבל לא הצלחתי להתנגד בגלל השכרות.
אני אבין אם לא תרצי לשמוע עלי יותר, אני יודע שזה לא תירוץ אבל זאת האמת.
אם תרצי לקבל אותה - אני יהיה הבנאדם הכי מאושר בעולם.
ואם לא - למרות כל הכאב ולמרות שאני לא רוצה, אני יצטרך להמשיך הלאה בתחושה של פיספוס.
בתחושה שיכולת עכשיו להיות איתי, להיות שלי, ובגלל דבר כזה את לא איתי ואת לא שלי.
את יודעת, בתקופה שהייתי עם נופר, לא חשבתי שקיימת אהבה גדולה יותר מזאת, עד שהכרתי אותך..
ולמרות שקשה לי להגיד את זה ובטח שלחשוב על זה, האהבה שלי אלייך גדולה יותר מכל אהבה שהיתה לי בחיים.
והפרידה הזאת גרמה לי להבין את זה.
המשפט הזה, שלומדים להעריך בנ"א רק אחרי שמאבדים אותו, הוא כ"כ נכון!
הבנתי כמה את שווה בשבילי רק אחרי הטעות הזאת, אני אוהב אותך כ"כ, ליר.
אני אעשה הכל כדי שתסלחי לי ואת יודעת למה.
עידן. " קראתי את המכתב שוב ושוב והדמעות לא איחרו לבוא.
הוצאתי את הפלאפון מהכיס וחייגתי לליאן.
השעה היתה שש וחצי.
"הלו?" ענתה ליאן ועל קולה נשמע שהיא לחוצה.
"ליאני, מה קורה?" שאלתי בקול רועד
"מעולה, מאמי. לחוצה כזה. מה איתך?" שאלה, "בכית? יש לך קול כזה."
"כן, קצת. לא משו' רציני." אמרתי, "יש לך זמן בשבילי?"
"ברור יפה שלי, אבל יותר מאוחר. יש לי עוד חצי שעה פגישה עם נאור"
"איזה נאור?" שאלתי וחיוכי התרחב, "נאור-נאור? נאור של הסוכנות דוגמניות?"
"יאפ" חייכה, "הם ראו תמונות שלי והם רוצים להיפגש איתי עוד חצי שעה במסעדה ליד בית המלון 'רנסנס'."
"יאו אני גאה בך אחותי" אמרתי בשמחה
"תודה יפה שלי. בא לך להסביר לי למה בכית? בקצרה ותבואי לישון אצלי ונמשיך לדבר על זה בלילה?" שאלה
"עידן היה פה. הוא רצה לדבר ולא רציתי, ואז אמרתי לו שאני רוצה לדבר ושנדבר מחר בבצפר באחת ההפסקות והוא אמר שבטח והוא הביא לי מכתב, ובגלל זה בכיתי." סיפרתי לה בקצרה.
"מה הוא כתב?" שאלה
"אני אראה לך בערב." אמרתי.
"סבבה בובה, אני עפה עכשיו לפני שאני מאחרת בטירוף, בואי אליי גם אם אני לא בבית, גל נמצאת עם לינור." אמרה ליאן
"ביי יפה שלי, בהצלחה" ניתקתי את הפלא, ועליתי לחדר.
אירגנתי תיק עם בגדים למחר, ובגדים ללילה, לקחתי מברשת שיניים, מטען וכסף למחר, הודעתי ללילך שאני הולכת, נעלתי את הבית והלכתי לליאן.
-
נאור הביט בשעון היד שלו, "כבר שבע ועשרה, אתה חושב שהיא התחרטה?"
"לא, לא נראלי." אמר מור, העוזר שלו, "היא נשמעה מאוד מבטיחה בטלפון."
"נחכה לה עוד 10 דקות, ואם היא לא תגיע נקבע עם דוגמנית אחרת." אמר נאור
"תירגע, אחי. בנות מתאפיינות באיחורים, ואם היא באה לפגישה איתך, שאתה סוכן דוגמניות היא רוצה להשאיר רושם טוב." אמר מור
"והיא בהחלט עושה את זה.." אמר נאור ונשען אחורה.
מור הסתובב, "היא מדהימה!"
"היי..אני מצטערת על האיחור." אמרה ליאן
"זה..זה בסדר." אמר נאור, "האמת שפחדתי שלא תגיעי, חשבתי להביא מישהי אחרת אבל אני שמח שלא עשינו את זה עדיין. את יותר יפה מבתמונות."
ליאן הסמיקה, "תודה."
האמת שהיא באמת נראתה מדהים כשיצאה מהבית, היא לבשה מכנס משובץ אפור-שחור-לבן עם שלקרים, וחולצה אפורה צמודה, היא הכניסה את המכנס למגף, התאפרה בעדינות ופיזרה את שיערה.
"החלטנו לקחת אותך בתור הדוגמנית הראשית." אמר נאור וחייך, "אני בטוח שלא תאכזבי."
"ב..בטח שלא." חייכה, "תודה רבה."
"אל תודי לי" חייך, "תודי לאלוהים על היופי והאופי שנתן לך, כי את נראת מדהים ונשמעת מדהימה."
"תודה." אמרה בשקט
"ככה : שבוע הבא, יש מופע דוגמנות בגן העיר, יבחרו שם את אחת הדוגמניות בתור פרזנטורית לרנואר, ביחד עם דוגמן נוסף. אני אדאג לך למאפרת, מלבישה, צלם, הכל! את רק צריכה לדאוג להיות במקום שאני אגיד לך מחר ב12 בצהריים." אמר
"רגע, מתי יום הצילומים הראשון?" שאלה ליאן
"מחר." השיב נאור.
"אני אהיה שם." חייכה.
"אם כך, אין מה להוסיף." הוא הושיט את ידו ברשמיות, כדי ללחוץ את ידה.
הם לחצו ידיים והלכו.
-
שעה לפני :
"היי" אמרתי כשנכנסתי לבית.
"היי" אמרה לינור ששכבה על הספה בשתיקה
"מה קורה? איפה גל?" שאלתי
"הלכה לחפש עבודה בקניון." ענתה לינור
"וואלה.." עניתי והתיישבתי לידה.
"מה חדש מאמי?" שאלה לינור
"אני וחבר שלי נפרדנו." אמרתי בעצב.
"זה ששלח לך הודעה ביום שהכרנו?" שאלה
"כן." עניתי
"אוי..למה?" שאלה
"בגד בי עם האקסית המיתולוגית." אמרתי
"לא נעים" אמרה בעצב, "אני מצטערת."
"זה בסדר." אמרתי, "הוא היה אצלי היום."
"ו..?" שאלה, "מה היה?"
"כלום. הוא רצה לדבר ולא רציתי ואז עצרתי אותו והחלטנו לדבר מחר באחת ההפסקות ולפני שהוא הלך הוא הביא לי מכתב." אמרתי והבאתי לה לקרוא אותו.
היא פתחה אותו ולאחר חמש דק' הביטה בי, "הוא מקסים. נשמע שהוא ממש מצטער."
"כן.." אמרתי בשקט, "את יודעת? חשבתי לסלוח לו-" התחלתי להגיד אך היא קטעה אותי.
"אבל..?" אמרה
"איך את יודעת ?" חייכתי
"כי זאת המילה שמגיעה תמיד במשפט כזה." חייכה גם היא
"קשה לי לסלוח על בגידה. אני מתכוונת, החבר הקודם שלי בגד בי עם החברה הכי טובה שלי. הם התנשקו, פעם אחת ופה עידן שכב איתה ואני מרגישה שאני יכולה לסלוח לו." אמרתי
"כי את אוהבת אותו.." אמרה לינור.
"כן, אני אוהבת אותו." חזרתי אחריה בשקט, "פאק, אני באמת אוהבת אותו."
"תסלחי לו, מאמי. הוא נשמע מאוד מתחרט, ומבינים שהוא אוהב אותך, אולי פשוט..תתקדמו לאט." אמרה לינור.
"זה בדיוק מה שאני אגיד לו." אמרתי, "תודה לינורי, את מדהימה." חייכתי וחיבקתי אותה.
"גם את, מתוקה." אמרה ונשקה לי.
"מה חדש איתך? את נראת מהורהרת." אמרתי.
"אני? זה סיפור ארוך." נאנחה
"יש לי את כל הזמן שבעולם." אמרתי
היא חייכה, "אני אספר לך."
"לכי על זה.." אמרתי
"זוכרת את טל?" שאלה
"אהבת נעורים?" חייכתי
"כן" אמרה.
"מה איתו?"
"הוא חזר. הוא היה אצלי בדירה אתמול." אמרה
"וקרה משהו?" שאלתי
"לא." אמרה, "אני מבולבלת. מצד אחד אני פשוט אוהבת את ליאור ומצד שני, כשטל נמצא, הוא מערער את הרגשות שלי. בדיוק כמו בתיכון. לא יכולתי להרגיש כלום כלפי אף בן אחר בגלל שבכל פעם שראיתי אותו הבנתי שאני אוהבת אותו."
"אז מה הבעיה?" אמרתי
"מה הבעיה? אני לא רוצה לפגוע בליאור. זה לא מגיע לו. ואני אוהבת אותו מאוד." אמרה
"אז תרחיקי את טל." אמרתי
"אני לא מסוגלת, זה קשה." אמרה
"קשה אבל לא בלתי אפשרי, נכון?"
"נכון." אמרה
"תחשבי על זה. אפילו קחי פסק זמן משניהם, ספרי להם שאת מבולבלת, ספרי לליאור על טל, ספרי לטל על ליאור." אמרתי
"זה בדיוק מה שאני אעשה" אמרה בחיוך, "תודה יאפה שלי"
"בכיף" חייכתי.
"אני הולכת." הודיעה
"עכשיו?" שאלתי
"כן מאמי, ביי." היא נשקה לי בלחי ויצאה.
"איזה אושרררר!" נכנסה ליאן בחיוך ענק
"מה קרה מאמי?" חייכתי
"מחר יום הצילומים הראשון שלי!!!" צעקה באושר
"יאאי אני שמחה בשבילך" אמרתי בכנות וחיבקתי אותה
דיברנו על זה עוד קצת ואז ליאן הורידה את האיפור, החליפה לטרניג ונכנסנו למיטה.
סיפרתי לה כל מה שהיה עם עידן, הראתי לה את המכתב :
"לירוי, אהבה שלי..
אני לא יודע מאיפה להתחיל, אני יודע שפגעתי בך כ"כ.
אני אוהב אותך יותר משחשבתי ואני כ"כ מצטער על מה שקרה.
מה שהיה עם מאיה, היה מתוך שכרות ולא מרצון.
אני לא אוהב אותה, אני הרחקתי אותה ממני.
זה פשוט קרה כ"כ מהר.
רגע אחד אני ואת ביחד, רגע שני את הולכת לשירותים ומאיה מתקרבת, וברגע השלישי אנחנו כבר במיטה.
רגע רביעי כבר היה מאוחר מדי, תפסת אותנו.
לירוי, אני נשבע לך שאני לא רציתי שזה יקרה..אבל לא הצלחתי להתנגד בגלל השכרות.
אני אבין אם לא תרצי לשמוע עלי יותר, אני יודע שזה לא תירוץ אבל זאת האמת.
אם תרצי לקבל אותה - אני יהיה הבנאדם הכי מאושר בעולם.
ואם לא - למרות כל הכאב ולמרות שאני לא רוצה, אני יצטרך להמשיך הלאה בתחושה של פיספוס.
בתחושה שיכולת עכשיו להיות איתי, להיות שלי, ובגלל דבר כזה את לא איתי ואת לא שלי.
את יודעת, בתקופה שהייתי עם נופר, לא חשבתי שקיימת אהבה גדולה יותר מזאת, עד שהכרתי אותך..
ולמרות שקשה לי להגיד את זה ובטח שלחשוב על זה, האהבה שלי אלייך גדולה יותר מכל אהבה שהיתה לי בחיים.
והפרידה הזאת גרמה לי להבין את זה.
המשפט הזה, שלומדים להעריך בנ"א רק אחרי שמאבדים אותו, הוא כ"כ נכון!
הבנתי כמה את שווה בשבילי רק אחרי הטעות הזאת, אני אוהב אותך כ"כ, ליר.
אני אעשה הכל כדי שתסלחי לי ואת יודעת למה.
עידן. "
היא התרגשה בשבילי, "הוא באמת אוהב אותך, המכתב הזה מאוד כנה. אני מכירה את עידן ואני יודעת שהוא לא ישחק בזה."
אמרה, "תדברי איתו מחר, תסגרו את זה."
-
"ליאורי" אמרה לינור ונישקה אותו, "התגעגעתי."
"גם אני יפה שלי" חייך, "מה את עושה פה בשעה כזאת?"
"באתי כי.."
"כי?" שאל
"יש..יש משו' שאתה צריך לדעת." אמרה לינור
"והוא?" שאל
"כשהייתי בתיכון היתה לי אהבה. קראו לו טל. יום אחד הוא פשוט נעלם ולקח איתו את הלב שלי.
עד שהגעת ולימדת אותי לאהוב מחדש." חייכה וליטפה את פניו.
"תמשיכי" אמר ולקח את ידה
"אתמול בלילה הוא בא לדירה שלי." אמרה לינור, "ו.."
"וקרה בינכם משהו?" שאל ושיחרר את ידה
"לא." אמרה, "אבל הוא הזכיר לי את התיכון, את הרגשות שהיו לי אליו בתיכון. אני מבולבלת, ליאור."
"את..את רוצה להיפרד?" שאל בשקט
"לא." אמרה, "אני לא יודעת."
"אני..אני מבין." אמר ליאור, "רק שתדעי שאני אוהב אותך ואחכה לך כמה שצריך. אבל אני צריך שתבטיחי לי רק דבר אחד" אמר
" מה?" שאלה
"אל תשחקי בי. אם תחליטי שאת רוצה את טל הזה תגידי לי, אל תסתירי את זה ממני." אמר
"אני מבטיחה." אמרה בשקט ויצאה.
-
טל יצא מהמקלחת ונכנס למיטה, הוא ראה קצת טלוויזיה וכשהשתעמם כיבה אותה והמשיך את המחקר שלו, לגבי סוסי הרבעה.
צילצול הטלפון שלו קטע את מחשבתו.
"הלו?" שאל מופתע
"טל? זאת לינור.." נשמע קול
"היי מאמי" אמר ועל קולו נשמע שהוא מחייך, "מה קורה יפה?"
"בסדר. מה איתך?"
"מצויין." אמר
"אנחנו צריכים להיפגש." אמרה
"סבבה. מתי ואיפה?" שאל
"עכשיו בפיצה הכי קרובה למלון."
"סבבה." אמר וניתק.
הוא החליף לג'ינס וקפוצ'ון אפור, נעל את הנייק שלו, לקח פלאפון וכסף ויצא.
הוא החל ללכת וכעבור חמש דק' הגיע לפיצריה.
לינור כבר היתה שם.
"היי" אמר ונשק ללחייה
"על מה רצית לדבר?" שאל
"זוכר שאמרתי לך שיש לי חבר?" שאלה
"כן." אמר
"אז דיברתי איתו היום וסיפרתי לו עליך." אמרה ולקחה נשימה, "אני לא אשקר לך, טל. אתה מבלבל אותי. אתה מחזיר אותי לימי התיכון, לימים בהם לא יכולתי לאהוב אף בן אחר בגלל שבכל פעם שהייתי קרובה אליך הבנתי שאני אוהבת אותך. עכשיו אני לא יודעת אם אני אוהבת אותך או את ליאור ובגלל זה לקחנו הפסקה."
"ולמה את מספרת לי את זה?" שאל
"לא יודעת." אמרה
"וואי..לינור, אני שמח כ"כ, אני רוצה להוכיח לך כמה אני אוהב אותך." אמר
"תוכיח." אמרה, "אני רוצה להיות איתך שלושה ימים וככה אני אוכל להחליט את מי מכם אני אוהבת ועם מי אני רוצה להיות."
"מקובל." אמר, "מתי השלושה ימים האלה מתחילים?"
"ממחר." אמרה
"סבבה." חייך.
"ניפגש" אמרה וחזרה לביתה.
-
טל חזר למלון, החליף בגדים ונכנס למיטה.
"יש לי עוד סיכוי להחזיר אותך, לינור." אמר לעצמו ונרדם.
-
בשבע בבוקר התעוררתי, התמתחתי קצת במיטה, ונכנסתי להתקלח ולצחצח שיניים.
חזרתי לחדר ולבשתי טייץ אפור וגופיית סבא לבנה ומעליה ז'קט שחור קצר, נעלתי את המגף שלי, עשיתי קוקו גבוה, סידרתי פוני, שמתי קצת עיפרון שחור, לקחתי את התיק שלי והלכתי למטבח.
שתיתי נס קפה עם עוגיה טעימה ויצאתי.
-
"בוקר טוב עולם שליי.." אמרה זוהר וחייכה
"חחח עולם שלי?!" שאלתי מופתעת
"כן חח עזבי אני מאושרת. מה קורה?" שאלה
"מצויין [:" אמרתי, "מה איתך?"
"מעוללהה [:" אמרה זוהר וחיבקה אותי.
הגענו לבצפר והשיעור התחיל.
באמצע השיעור נשמעה דפיקה קלה בדלת.
"כן?" שאל המורה לפיזיקה
"אני מצטערת על ההפרעה" אמרה יוליה, המורה של מגמת שירה, "אבל אני צריכה את לירוי."
"לירוי, צאי איתה. ושיעור הבא תראי לי שהשלמת את החומר." אמר
"סבבה" אמרתי ויצאתי מהכיתה.
"מתוקה, דיברתי עם ליעד, האחראי על המגמה, והוא רוצה שתשירי סולו באירוע שהוא מארגן." אמרה, "מה את אומרת?"
"מה אני אומרת? אני..וואו.. כאילו..בכיף, נראלי." אמרתי באושר
"אני שמחה לשמוע מתוקה. אני אקח אותך למשרד שלו כדי שתדברו על זה בינכם." אמרה יוליה וליוותה אותי למשרדו
"וואי, יולי..תודה רבה, אני לא יודעת איך אוכל להודות לך על זה.." חייכתי
"אין לך על מה, מתוקה. אני עושה זאת בשמחה, שיהיה לך בהצלחה." חיבקה אותי והלכה.
דפקתי בדלת.
"כן?" נשמע קולו של ליעד
"היי" אמרתי בקול שקט אך בטוח, "אני יכולה להיכנס?"
"בטח." אמר בחיוך, "מה שלומך, חמודה?"
"מצויין אדוני, מה איתך?" שאלתי
"בסדר גמור, מותק." אמר, "אם אפשר - בלי גינונים. אני מעדיף שתקראי לי בשמי הפרטי, ליעד."
"סבבה." אמרתי
"אז..כמו שבטח יוליה אמרה לך, אני מארגן אירוע ענק של חברת רנואר, שבוע הבא יהיה מופע ובו יציגו דוגמנית חדשה, שכנראה תהיה הדוגמנית הראשית. היא ועוד 7 דוגמניות יתחרו על תואר הפרזנטורית של רנואר. וכמו בכל אירוע השקה כזה, יש מישהי ששרה. אני המלצתי עלייך ולכן, מחר את באה איתי לגן העיר, ושם אנחנו מתחילים להתארגן לאירוע הזה. אני רוצה שהם ישמעו אותך שרה. האירוע יוצא ביום רביעי, מה שאומר שהאירוע הוא שבוע מהיום." אמר ליעד, "ככה שאם יש לך בעיה כלשהי, את מוזמנת לפנות אליי."
"אחלה." אמרתי
"אם ככה, את יכולה להמשיך ללמוד. תודה שהקדשת לי מזמנך, יום נעים." אמר
"גם לך, ליעד." אמרתי ויצאתי מהמשרד.
"הילדה הזאת תשגע את כולם.." אמר לעצמו והמשיך לארגן את האירוע.
"לירוי, לירוי.." שמעתי את עידן קורא לי בהפסקה הגדולה.
"כן?" הסתובבתי אליו.
"נוכל לדבר עכשיו?" שאל
"כן." אמרתי בשקט
"בואי, נלך למקום שקט." אמר ומשך את ידי
הגענו למקום נטוש מאחורי בניין כיתות י"ב, היו שם שני כורסאות במצב די טוב.
ישבנו שם והתחלנו לדבר.
"קראת את המכתב?" שאל
"כן" אמרתי, "ריגשת אותי."
"אני שמח לשמוע." אמר, "כתבתי את כל מה שהיה לי בלב."
שתקתי, לא היה לי מה להגיד.
"קיבלת החלטה?" המשיך
"כן." אמרתי והוא הביט בי, משתוקק לשמוע.
"אני..אני מאוד מבולבלת. כל הסיפור עם מאיה הפתיע אותי מאוד. לא חשבתי שזה יקרה.
אני חשבתי שהפססקת לאהוב אותי-" אמרתי אך הוא קטע אותי.
"בחיים! אל תחשבי שהפסקתי לאהוב אותך, כי אני יודע שזה דבר שלא יקרה." אמר
"החלטתי ש.." המשכתי, "אני לא מסוגלת לחזור למה שהיינו, אני לא יודעת אם אני מסוגלת לסלוח-" אמרתי.
"אני אוהב אותך, לירוי. בבקשה תתני לזה צ'אנס, לא יכול להיות שכל מה שהיה בינינו אבד." אמר
" ואני אוהבת אותך" אמרתי
"אז תסלחי לי." אמר, "בבקשה תסלחי לי, גם אם זה קשה לך, אני לא רואה את החיים שלי בלעדייך. כשאת לא איתי אני לא מוצא סיבה לקום בבוקר."
"קשה לי." אמרתי, "בגידה זה הדבר שהכי קשה לי לסלוח עליו. אתה אמור להבין אותי."
"אני יודע, יפה שלי." אמר, "אני פשוט לא מצליח לקלוט."
"אני מוכנה שנתקדם לאט." אמרתי
"מה ז"א?" שאל
"נתחיל כידידים, ונראה איך זה יתפתח." אמרתי, "מתאים לך?"
"בול" חייך, "אז ידידים?"
"ידידים" חייכתי גם אני והוא חיבק אותי.
אחחח! החיבוק הזה, כמה שהתגעגעתי לחיבוק הזה.
ליאן התעוררה בעשר בבוקר, הכינה לעצמה טוסט ונס קפה והתיישבה.
כשסיימה, נכנסה להתקלח ולבשה ג'ינס סקיני וחולצת טי שחורה ארוכה, היא שמה מגף שחור וגבוה, עשתה קוקו גבוה, התאפרה קצת, לקחה את מה שהיתה צריכה ויצאה מהבית ב11 ורבע.
ב11 וחצי היא הגיעה למקום שאמר לה, והלכה ישירות לחדר ההלבשה.
"שלום מתוקה" אמר נאור ונשק ללחייה, "מה שלומך, נסיכה?"
"מצויין." חייכה.
"יופי. מורן, ספיר, דניאלה, שיר, הילה, בר וליטל - תכירו, ליאן הלוי." חייך וחיבק אותה, "היא הדוגמנית החדשה. היא תהיה הדוגמנית הראשית באירוע ההשקה של רנואר בשבוע הבא. גלית, תארגני אותה. באחת מתחילים צילומים." אמר ויצא מהחדר.
"את ממש יפה" אמרה דניאלה
"תודה, גם את." השיבה ליאן.
"מורן, יש דוגמנית חדשה" אמרה בר בזילזול
"כן, שמעתי." אמרה בקולה הפרחי ולעסה מסטיק
"כוסית" אמרה בר
"יותר מדי." אמרה מורן, "היא אשכרה לוקחת לי את תפקיד הדוגמנית הראשית, אני לא יכולה להסכים שזה יקרה."
"זה לא יקרה." אמרה בר, "תסמכי עליי." הן חייכו חיוך ערמומי ויצאו מהחדר.
"את יודעת מה את הולכת לדגמן?" שאלה גלית בזמן שאיפרה אותה
"היום או באירוע?" שאלה ליאן
"היום." אמרה, "באירוע את תדעי רק ביום שני."
"אה. הוא אמר לי לסמוך עליו." אמרה ליאן
"אז תסמכי עליי." חייכה גלית וסובבה אותה למראה, כדי שתראה.
ליאן לא האמינה למה שראתה. היא נראתה מדהים!
"אנ..וואו!זה..זה פשוט יפהפה!" חייכה ליאן
"אני הולכת להביא את השמלה." אמרה גלית, "חכי לי פה."
"אוקיי." אמרה ליאן וישבה בכיסא עוד מתפארת מהאיפור.
"זאת השמלה." אמרה גלית והראתה לה.
"וואו..השמלה פשוט מדהימה!" אמרה ליאן
"כן..היא גם עולה המון." חייכה, "אבל אני בטוחה שהיא תראה עלייך טוב!"
"תודה.." חייכה ליאן בביישנות.
"ליאן, נאור קורא לך לצילומים" אמר מור ונעצר כשראה אותה, "וואו, את נראת מדהים!"
-
"גיאיוששששש!" צעקה גל כשראתה אותו, "התגעגעתי..."
"גם אני מאמי שלי" חייך וחיבק אותה חזק
"שמעת את החדשות האחרונות?" שאל
"אם שמעתי? היא לא מפסיקה לדבר על זה." חייכה גל
"אני בטוח שהיא תהיה מדהימה." אמר גיא
"איך אתה עם זה?" שאלה גל
"בסדר כזה." אמר, "אני סומך עליה."
"הלוואי שכל הגברים היו כמוך יפה שלי.." אמרה גל ונשקה ללחיו.
-
"תודה." חייכה ליאן, "ללכת לאן?"
"בואי איתי" אמר מור והוביל אותה לסטודיו.
"היי יפיופה" אמר נאור, "בן, תכיר - ליאן הלוי, הדוגמנית החדשה."
"נעים מאוד" חייך בן ונשק ללחיה.
"מה מצלמים?" שאל בן
"הכל." אמר נאור, "שמלות, ג'ינסים, גופיות, ז'קטים, בגדי ים."
"הולך להיות יום ארוך.." אמר בן
"ארוך אבל כיף" אמרה ליאן, "אני רוצה כבר להתחיל!"
"חמודה" חייך בן, "קדימה." אמר ולקח את המצלמה.
הוא שם כל מיני רקעים יפים וצילם אותה.
התמונות יצאו מדהימות!
ב11 בלילה הם סיימו וחזרו הביתה.
"וואי אני עייפה!" צעקה ליאן ונחתה על המיטה שלה.
"גם אני" אמרה גל ונשכבה לידה, "איך היה?"
"מדהים!" אמרה ליאן, "הם מאוד נחמדים."
"שמחה לשמוע מאמי" אמרה גל, "מתי הצילומים הבאים?"
"מחר בשבע בבוקר." אמרה ליאן
"אז כנסי לישון, מאוחר." אמרה גל.
"מקלחת ולישון" אמרה ליאן והכריחה את עצמה לקום.
היא נכנסה למקלחת ואח"כ למיטה.
בשש בבוקר היא התעוררה, נכנסה להתקלח, שתתה נס קפה ואכלה טוסט ויצאה.
"בוקר טוב סאנשיין" חייך נאור
"בוקר אור" חייכה בחזרה
"מה קורה?"שאל
"בסדר מה איתך?"
"מעולה." חייך, "אנחנו רוצים לצלם אותך היום עם כמה דוגמנים, כדי לראות מי הכי מתאים לך לאירוע."
"סבבה." חייכה ליאן, "תכיר לי אותם?"
"בטח" אמר נאור, "בואי אחריי, מותק."
הם נכנסו לחדר. ליאן היתה מופתעת. הם היו חתיכים אחד-אחד! מעולם בחייה היא לא ראתה כ"כ הרבה בנים יפים באותו יום.
היא התרגשה מאוד מכך שתצטלם עם כולם ותהיה הבת זוג שלו בהשקת הפרזנטורים של רנואר.
היה שם בן אחד שמשך אותה במיוחד, מאוחר יותר הבינה שקוראים לו רוי.
הוא היה מיוחד, ביישן ועם זאת מאוד פרוע. היה לו יופי עדין ומיוחד.
אפשר לומר שהיא די 'נדלקה' עליו.
פאק! חשבה לעצמה, זה לא יכול להיות. יש לי חבר שאני אוהבת מספיק עם השטויות האלה.
ב8 הם גמרו את הצילומים והחליטו, כאילו כדי להעמיד את אהבתה לגיא במבחן, שהיא תדגמן ביחד עם רוי.
מצד אחד היא היתה מאושרת אך עם זאת, מאוכזבת.
מעצמה, מהם. היא לא ידעה, היא פשוט לא רצתה שיקרה משו' ליחסיה עם גיא.
אולי הכי טוב יהיה אם יפרדו? חשבה לעצמה אבל ידעה שזה בלתי אפשרי, חייה בלי גיא הם אינם חיים.
רוי עבר במקרה דרך הכניסה וראה את ליאן יושבת על הספה כשרגליה מקופלות אליה וחושבת.
"מה קורה, יפיופה?" חייך רוי
"בסדר, מה איתך?" שאלה
"מעולה, מאמי. שמח שאני מדמגן איתך." אמר
"גם אני." חייכה ליאן
"שמח לשמוע." אמר
לאחר שתיקה של כמה דק' הוסיף,
"ברוך הבא, מתוקה"
"תודה" חייכה אליו
"תרצי שאערוך לך סיור במקום?" שאל
"אני אשמח, הסתבכתי קצת." אמרה ליאן וקמה.
__________________________________________________________________________________________
הפרק הכי ארוך שהצלחתי לעשות.
מקווה שתאהבו.
הפרק הבא יהיה יפה יותר, ומוסבר יותר.
אם לא הבנתם משו' - אתם מוזמנים לשאול.
לילה טוב (:
אוהבת אתכםםם333>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
