סיפורים [=

"היילי" קרא, "היילי" אמר והתחיל לרוץ

"מה אתה רוצה?" אמרתי, "דבר זריז, אני צריכה לעלות"

"אל תלכי" אמר והביט לתוך עיניי, "בבקשה"

"מ..מה?" שאלתי, הוא בהחלט הצליח לבלבל אותי.

"אני לא רוצה שתעזבי" חזר על דבריו ובפעם הראשונה באותו יום הרגיש שכל מילה שיוצאת לו מהפה היא אמיתית.

"תצטרך לחיות עם זה כי אני עכשיו חוזרת לניו יורק." אמרתי והבטתי במטוס, "יש בלאגנים שאני צריכה לסדר"

"היילי, תישארי." אמר וחייך אלי, "את מדהימה, אוקיי?" אמר, "אין הרבה אנשים כמו הפרינססה מניו יורק"

"אתה רואה?" אמרתי בכעס, "גם כשאתה מנסה להיות נחמד אתה לא ואתה רק פוגע באנשים כל הזמן"

"אני מצטער" אמר והביט בי, "סולחת?"

"כן." אמרתי והבטתי לתוך עיניו.

היתה שתיקה ארוכה ביננו, לפתע הוא התקרב אליי. פניו נצמדו לפניי ופי נבלע בתוך פיו, לשוננו התערבבו. הנשיקה היתה כ"כ טובה. כ"כ טהורה ואמיתית, כ"כ כנה.

-סוף פלאשבאק-

הדמעות ירדו, ואיתם גם הגשם.

דילן בא והתיישב לידי, "היי" אמר וצייר על החול הרטוב עם ענף שמצא, "אני מצטער, אני לא יודע למה עשיתי את זה. לא יכולתי להשתלט על הרגש." הוא אמר, "רגש מתעתע ובך הוא פוגע" הוא אמר, "ופה אני פגעתי בך ואני כ"כ מצטער..."

"אני לא..לא יכולה לסלוח לך." אמרתי, "מצטערת. אני ביקשתי ממך לא לפגוע בי, אם באמת היית מרגיש כמו שאמרת לא היית פוגע בי." קמתי משם והתחלתי לרוץ, לא ידעתי לאן אני הולכת, רק רצתי. לאחר 3 שעות של סיבובים וסינונים של שיחות מלורן, דיויד ודילן, החלטתי לחזור הביתה.

דיויד ישב בסלון מול משחק כדורגל עם פחית בירה ביד, וכשראה אותי זרק "היי" וחזר למשחק.

"היי" החזרתי ועליתי למעלה להתקלח, לא רציתי שהוא יראה אותי בוכה.

התקלחתי ונכנסתי ישר למיטה. הדמעות זלגו וזלגו כמו נחל שלא רוצה להיפסק... עד שלבסוף נרדמתי.

השעון המעורר צילצל ברבע לשמונה וקמתי מהמיטה בלי חשק, הלכתי למקלחת לשטוף פנים וזה לא ממש עזר... העיניים נשארו אדומות ונפוחות מבכי, ציחצחתי שיניים וחיפשתי מה ללבוש, בסוף הוצאתי מכנס סקיני אפור וסריג לבן, נעלתי את המגף השחור והגבוה שלי, התאפרתי קצת, מנסה להסתיר את האדום... וירדתי למטה, שתיתי את מיץ התפוזים שלי ויצאתי למשרד.

הכל היה שם כרגיל. עודים הולכים ובאים, מזכירות מתקתקות, מגירות נפתחות ונסגרות, אצל כולם החיים אותו הדבר. רק אצלי הם השתנו... אצלי ואצל ג'יין.

"בוקר טוב" ג'יין אמרה וחייכה אליי עד כמה שהצליחה.

"גםם לך" השבתי ביובש ובאתי להיכנס למשרד, בדרך לשם ראיתי את דילן. הוא הביט בי וניסה לדבר איתי : "היי" אמר

אפילו לא עניתי לו, פשוט נכנסתי למשרד וסגרתי את הדלת, נשענתי עליה והדמעות התחילו לזרום.

-

מנקודת המבט של דילן-

ניסיתי לדבר עם היילי ולא הצלחתי. רק באותה שניה שבה היא דחתה אותי הבנתי כמה חזקים הרגשות שלי אליה. הבנתי את הטעות הנוראית שעשיתי, אבל לא יכולתי לתקן אותה.

נכנסתי למשרד שלי מיואש ומאוכזב, סגרתי את הדלת ונשענתי עליה.

-

השיר fall for you התנגן ברקע, http://www.showme.co.il/video_id.asp?id=33626 [חשוב שתפעילו אותו בקטע הזה]

-

ניגבתי את הדמעות אבל הן לא רצו להיפסק, נשמעה דפיקה בדלת, ניגבתי את הדמעות כמה שיכולתי וקמתי לפתוח אותה, [תעצרו את השיר עד לסוף הקטע]

"היילי, אני צריכה את החומר לכתבה הבאה שלך בשביל דיל-" היא אמרה והביטה בי, "מה קרה? למה את בוכה?"

"לא רוצה לדבר על זה, ג'יין, תגידי לו שאני עובדת על זה."

"אני אומר לו" חייכה, "אם תרצי לדבר - אני פה בשבילך..."

"תודה" אמרתי וחיבקתי אותה, כבר לא יכולתי יותר. [תמשיכו מהנקודה שהפסקתם]

"דיי מאמי" היא אמרה וחיבקה אותי חזק, "מספיק"

"אני לא יכולה" אמרתי וניסיתי לעצור את הדמעות, "קשה לי"

"תספרי לי מה קרה...אולי אני יוכל לעזור לך..."

"אף אחד לא יכול לעזור בזה, זה כבר נעשה."השבתי

"אני מבינה," אמרה, "אז תספרי רק כדי להירגע קצת, לדבר על זה..."

החלטתי לספר לה, "אני ודילן היינו חברים." אמרתי והסתכלתי עליה,

"מה?" היא אמרה בשוק, "ידעתי שקורה בינכם משהו!" אמרה וחייכה, "אז זה מעולה, מה את רוצה?"

"היה מעולה את מתכוונת, הוא בגד בי עם..עם האקסית שלו שבמקרה היא האויבת שלי." אמרתי והדמעות המשיכו לרדת

"אוי" אמרה וחיבקה אותי חזק, "אני מצטערת יפה שלי, תירגעי...תפסיקי לבכות, בנ"א ששווה את הדמעות שלך לא יגרום לך לבכות" אמרה וחייכה אליי, מנסה להרגיע אותי, כשהצליחה סוף סוף קיבלתי טלפון מניו יורק. אבא בכלא.

_____________________________________________________________________________

בפרק הבא של "אהבה במילאנו" ...

"אני מרגישה שאני מתפרקת, אני לא יכולה יותר."

"די מאמי, תבכי, זה משחרר.."

"אני לא רוצה לבכות יותר, זה חזק ממני.."

"זה חזק ממך?"

-

"מה? די אני לא מאמין! אני חייב להיות איתה..."

"לא, אל תלך...היא תכעס עלי, היא הבטיחה להיות איתי בקשר ונדבר על זה..."

-

"לפני כמה ימים נ..נאנסתי." אמרה והתחילה לבכות, הוא חיבק אותה אליו חזק והרגיש איך הדם עולה לו לראש

-

"בן של זונה, אני יהרוג אותך" הוא צעק והפך לו את כל הבית

"מה קורה פה? צא החוצה או שאני מזמינה משטרה"

"משטרה? זה רעיון טוב אחרי מה שהבנזונה הזה עשה"

-

מצטערת על הייבושים בזמן האחרון, נעלמה לי המוזה...

מקווה שאהבתם את הפרק וששמתם את השיר כשהיה צריך, כי לפי דעתי זה ממש תורם לסצינה..

שיהיה לכולכם חג שמח ושנה טובה, כתיבה וחתימה טובה :)

אוהבת אתכם,

הכותבת שלכם3>

"אני מצטערת על ההברזה" אמרה והביטה בו, "תוכל לסלוח לי?"

"אני יכול אבל אני לא רוצה. אני אמרתי לך מההתחלה שאין לי ראש לבלאגנים כאלה, לא בראש שלי הברזות על הדייט הראשון וואלה לא יודע מה להגיד לך, חשבתי שאת יותר רצינית."

"אני רצינית, בחיי שכן" אמרה והביטה בו, "אני מצטערת, תיתן לי עוד הזדמנות ?"

"רק אם תגידי לי למה הברזת לי." אמר והביט בה מחכה לתשובה.

"אני מצטערת, אני לא יכולה." אמרה והשפילה מבט, הדמעות החלו לחנוק את גרונה, ואיימו לפרוץ שוב, "אני מצטערת" אמרה ורצה מהמקום בוכה.

"מה..?" שאל את עצמו, "מה עשיתי?" הוא גילגל עיניים ויצא מהמקום.

-

ג'יין הגיעה לעבודה לאחר הפגישה עם דיויד, היא הרגישה רע עם עצמה. היא הרגישה מגעילה, היא הרגישה לא בנוח עם זה שהיא מסתירה מדיויד דבר כזה אבל גם ידעה שאין לה אומץ לעשות עם זה משהו, העבודה חשובה לה מדי.

היא עבדה שם מעל שמונה שנים ומעולם לא קרה לה משהו כזה. היא שמעה שלוריאל עושה דברים כאלה מדי פעם אבל חשבה שהוא השתנה.

"אני רואה שבאת לעבודה בכל זאת" היא שמעה קול מאחוריה, היא הסתובבה ולוריאל עמד שם.

"מ..ה אתה רוצה?" שאלה וניסתה להישמע קשוחה

"בואי למשרד שלי." אמר ולקח את ידה

היא ניסתה להתחמק, וכשראתה שלא הולך לה היא פשוט הלכה איתו, יודעת שאין טעם להילחם בו.

הם נכנסו למשרד והוא סגר את הדלת, "התגעגעתי לריח שלך" אמר והתקרב לצווארה

"לוריאל, תתרחק" אמרה והרגישה את הדמעות שמאיימות לפרוץ

"ואם לא?" שאל והתקרב אליה שוב, "אני אוהב לראות אתכן, הבנות, לחוצות, אחרי דבר כזה. אני צריך לעשות משהו כזה גם להיילי וסיימתי עם הסבב שלכן לבינתיים.." חייך וחזר לנשק אותה, "עכשיו אם תסלחי לי, יש לי דברים לעשות." הוא נישק אותה עוד נשיקה אחרונה והוציא אותה החוצה.

ג'יין רצה לשירותים ובכתה בכל כוחה, היא לא הצליחה להתאפק יותר, היא הרגישה שנמאס לה. המשפט האחרון שלו הידהד בראשה, "אני צריך לעשות משהו כזה גם להיילי" המשפט הידהד בראשה כמה פעמים כדיסק שרוט שמחכה רק שיעצרו אותו.

- ניו יורק סיטי -

"אריה" קרולינה נכנסה למשרדו בחיוך, "בוקר טוב"

הוא חייך אליה והחזיר בוקר טוב.

"התגעגעתי אליך" אמרה ושלחה לעברו מבט מתוק

"גמאני מאמי" חייך והתקרב אליה

"נשק אותי" אמרה והתקרבה אליו, הוא התקרב אליה והיא אליו, שפתיהם כמעט נפגשו, והדלת נפתחה.

"הצילו" התחילה לצעוק, ודמעות מזוייפות ירדו מעיניה, "אני פשוט לא מאמינה" אמרה וניגבה דמעה, "הבוס שלי ניסה לאנוס אותי" החלה לצעוק, "מה?" שאל בשוק, "את ביקשת ממני לנשק אותך!" אמר וקלט שהמפקח מסתכל עליו.

"א..אני מקווה שזה לא מה שאתה חושב" אריה אמר, "אתה יודע שאני לא עושה דברים כאלה."

"לא סתם ג'ף אמר לי לבוא ולראות מה קורה במשרד.." מילמל לעצמו, קרולינה חייכה לעצמה והבינה שהתכנית הצליחה. אריה מחוסל. אין יותר 'המפעל של אריה'.

- מילאנו -

"ג'יין?" קראתי לה, לא מצאתי אותה בכל המשרד.

"לורני, ראית את ג'יין?"

"לא מאמי" השיבה והלכה