הבלוג הכתום של נועם

הלילה היה לילה נחמד ומעצבן כאחד.

מצד אחד עד 12 וחצי היה אחד הערבים המעצבנים ביותר בחיי, אבל מצד שני, מה שבא אח"כ פיצה על הכל.

מכירים את מצב הרוח המסויים הזה שפשוט לא מאפשר לעשות שום דבר שדורש ריכוז? מין מצב רוח כזה

מבאס שמרגישים מין בלוק של מועקה מונח על החזה ופשוט לא מצליחים לעשות שם פעולה בעלת ערך?

אז אתמול היה לי אחד כזה ברגע מאוד לא מתאים, כשהיו לי 3 שעות שיעורים במתמטיקה. הייתי צריך

אותה אבל היא לא יכלה לתת לי את התשומת לב שהייתי זקוק לה. היא הייתה עסוקה בלריב עם מישהו

וכניראה שזה קודם לכל.

בסופו של דבר ב12 וחצי בלילה כניראה שחזרתי להיות חשוב או משהו כי אז פתאום היא אמרה שהיא אוהבת

אותי ושהיא מתטערת שהיא ככה לא הייתה איתי. זה נחמד להיות חשוב. דיברנו, וחזרתי למצב רוח שפוי יותר.

ואז שקעתי עמוק לתוך המתמטיקה, בהתחלה זה עוד חרק, אבל לאט לאט זה פשוט זרם. אסימפטוטות ותחומי

הגדרה הופיעו כהרף עין מקשטים את הדף המשובץ כמו ג'ונגל מסודר של קווים אפורים. כבר לא הייתי צריך להיות

ער עד הסוף כדי שהכול יסתדר ככה בפאר היצידה של הסדר המתמטי. בקיצור היה כיף, ישנתי שעתיים בלילה

וכל היום הייתי בדודא מטורפת למתמטיקה. נראה לי שהיו רגעים שיותר בא לי מתמטיקה מאשר סקס, וזה... מיוחד לגביי.

הגיעה שעתי, וגם אני זכיתי היום להתייצב בלשכת הגיוס של עיר מגוריי.

ב7:07 בבוקר כבר עמדתי בשערי הלשכה בהתרגשות וציפייה,

אבל החיילים בלשכה הם, כידוע, ג'ובניקים, ולכן מצאתי את עצמי

מחכה ליד הדלת ביחד עם עוד כמה משכימי קום חמודים שכבר

עמדו שם.

לשכת הגיוס היא מקום מלא בתיכוניסטים מתרגשים, חלקם רוצים להתגייס,

לחלקם זה רק עוד נטל שצריך לעבור, וחלקם ישאירו את בטחון המדינה בידיים

של אנשים אחרים. אבל אווירת ההתרגשות הכללית, של משהו חדש, התנסות שעוד לא הייתה,

ארגון גדול ולא מוכר, מדביקה את כולם, ולאן שלא תסתכל תראה תיכוניסט מתרגש ברמה

זו או אחרת.

הצבא הוא ארגון מאוד יעיל יחסית לארגון בגודל שלו, לכל דבר יש סדר, פקודה ומיקום מסויימים.

ולכן לא מצאתי את עצמי משוטט בחוסר מעש או בחיפושים אחרי כל מיני חדרים נידחים בבניין

הלשכה. לא חיכיתי בשום תור למעלה מדקות או אפילו שניות ספורות והכל תקתק כמו שעון שוויצרי.

בגלל זה נראה לי שאני וצה"ל נסתדר יופי. אני שונא סרבול וקיבעון מחשבתי(מה שסביר להניח שאני

אפגוש בהמשך מערכת היחסים הארוכה שהולכת להיות איתו) אבל בנתיים, בניגוד לכל האיומים,

עוד לא פגשתי אותם.

אבל אם מדברים על מערכות יחסים, אז קשה לי עכשיו עם מיטל.

כניראה שזאת איזשהו בעיה אצלי. איזושהיא תפישת עולם ששמה 

את המערכת יחסים הזו במקום גבוה מידי , לפני כמעט הכל.

היום גם לי היה אחרי צהריים פנוי, ביו מבחן במתמטיקה לצו ראשון, קרה מקרה מוזר וגם לי היה אחרי צהריים פנוי.

אז כמובן, ישנתי, ואז גם תיקנתי ביבליוגרפיה של משהו שאני צריך להגיש(לשטות הזאת יש מבנה כ"כ ספציפי :S).

אבל גם יצא לי לחשוב.

אני הגעתי למסקנה.

כשאתה מעליב בחורה, היא תבכה, ותנקום ותתעלם ותהיה הכי קשה בעולם.

עד כאן לגיטימי. תהיה חמוד, תרגיע, תתנצל, יהיה בסדר(או שלא).

אבל שכהיא תפגע בך, אם תראה את זה שנפגעת, תגלה שזה מעליב שנעלבת ממנה.

גם כן. מניפולציה רגשית מעצבנת.

לא נורא. נחייה.