בלוג של גותי אמיתי

אז היומולדת שלי מתקרב בצעדי ענק.. בסוף החודש יהיה לי יום הולדת 23.

האמת שעד לפני שנתיים תמיד חיכיתי ליום ההודלת, הייתי בטוח שזה הגיל הכי מגניב להיות בו. אני זוכר את זה.. "וואי 18 אלכוהול חוקי!" ואח"כ "יו 19 זה כבר כמעט 20".. איפשהו אחרי גיל 21 אני כבר מפסיק להתרגש, ואני מניח שכ"כ שאני מתקרב לגיל 30 במדרון החלקלק של חיי האפורים כך ההרגשה הופכת למשהו שיותר מזכיר היסטריה.

עובדה - לפני שנה בחיים לא הייתי שם קרם פנים.

אז כל חבריי הכולרות נמצאים עכשיו בחו"ל, בגרמניה ליתר דיוק,ב פסטיבל ה Wave Gotik Treffen שנסענו אליו כולנו לפני שנה.

אני החלטתי להעניש את עצמי השנה - לא נוסע. למה? כי לה התקבלתי ללימודי עיצוב אופנה בשנקר.

אז נכון שיש לי את הכסף לנסיעה הזאת, נכון שאין לי משהו יותר טוב לעשות כאן בארץ חוץ מלהתחמק מחגיגות יום העצמאות בכל מחיר.. אבל כשאייל מחליט משהו הוא מחליט. לא ניראה לי שמישהו מהחברים שלי הבין בדיוק את הסיבה למה אני לא נוסע.. כולם נוסעים. אבל אני מרגיש שזה לא מוסרי לתת לעצמי פרסים על הכישלון החרוץ שלי בשנקר, אפילו שרוב הסיכויים שלא התקבלתי בגלל שבאמת מתוך 400 נבחנים יש מקום רק ל60.

מישהו מוצא היגיון במה שאני כותב כאן?

רק אעדכן את מי כאן שלא מבין כ"כ.. שנקר זה המקום היחיד בארץ ללמוד עיצוב אופנה.

יסלחו לי מביני העיניין, אבל אני פשוט ל-א! רוצה לגמור את הקריירה בתור מורה לעיצוב אופנה, אני רואה לסיים לימודים ולהתחיל קריירה בינלאומית, להפוך לאייקון אופנה, להוציא בושם בריח נוראי שכולם יהיו חייבים להשתמש בו כי זה מבית האופנה של Lacrimas מה זאת אומרת? רוצה שכל מי שקרא כאן בבלוג הזה ייזכר יום אחד שזה שכתב כאן וזה שמתראיין לתוכנית האלווין אצל מרתה סטיוארט זה אותו אחד.

אז לא התקבלתי השנה. שיזדיינו. הפסד שלהם! אני אנסה בברלין שנה הבאה!

כמובן שבמקביל אחזור כמו כלבה ואנסה להתקבל שוב, אומרים שבפעם השנייה מסתכלים עלייך אחרת, שזה מוכיח התמדה ורצינות, עד אז אני אתפור גם דברים יותר מורכבים לתיק העבודות.

פתאום אני ניהיה ממש אופטימי...

יחד עם זאת, אני חייב לציין שממש קיוויתי להתקבל... המחשבה על לבלות כך, כמו שאני חי את חיי, עוד שנה נוראית בחושך המתמיד הזה, להיות הערפד של נטוויז'ן ולהתחמק מהמציאות בשעות אור היום על דרך קבע - כל אלה ניראים לי מתישים עד בכי.

באקט של משב גיל העמידה מובהק החלטתי להאריך שיער. כניראה ההיסטריה שעוד כמה שנים יתחילו לי מפרצים והשיער יהיה פחות מלא.

אעדכן עם תמונות בהמשך... אני רק מקווה שעד שהוא יגדל לאורך נורמלי המצב לא יהיה קטסטרופלי מדי.

בנתיים כבר הבאתי לעצמי דיכאון רציני, ואני זז לעשן סיגריה ולנסות להרדים את עצמי.

מחר צילומים בעכו העתיקה לקליפ של ילדה בת 15 ששרה שירי דיכאון. אני צריך לאפר אותה ל4 לוקים שונים. אמא'לה!!!

לילה טוב