Me And Other Shit

ואוו.. מלא זמן לא נכנסתי לישרא...

אבל באמתת.. שאני חייבת לפרוק..

וזה המקום היחיד שבאמת אני יכולה לעשות את זה כנראה..

תמיד חשבתי שכאילו חרא לי.. אבל לא כמו שאני מרגישה עכשיו...

הימים האחרונים או החודש האחרון זה כבר באמת התחיל להרגיש לי כבר ממש רע.

קשה לי פה.

קשה לי בבית הזה.

קשה לי עם האנשים האלה.

קשה לי עם הבצפר הזה.

קשה לי עם הכל.

אני בבאסה כבר אפשר להגיד המון זמן..

אבל שמסתכלים עלי אני הכי לא נראת..

אנשים חושבים שאני הבנאדם הכי שמח שיש בעולם.

אני כל הזמן צוחקת. מחייכת..

אבל איכשהו בזמן האחרון אני לא מצליחה יותר.

די ! נמאס לי להשאיר הכל בפנים

עד עכשיו עשיתי את זה רק כי לא רציתי שירחמו עלי.

אני שונאת שמרחמים עלי.

אבל בחודש האחרון ההרגשה הזאת נהיית רק יותר רעה.

אם ישאלו אותי למה אני עצובה אני לא יכולה להגיד למה.

זה פשוט ככה.. ובגללז ה לא לוקחים את זה רציני מדי.

אבל פשוט רע לי.

פשוט אני רק רוצה לבכות.

לא בא לי לצאת מהבית.

אני שונאת תמקום הזה ואני לא יכולה להסביר אפילו למה.

פשוט רע לי פה.

אני לא סובלת ללכת לבצפר.. ולא לא בגלל שזה בצפר ולומדים..

אלא כי האנשים פה..

אני לא סובלת אותם אני לא יכולה עם ההרגשה הזאת יותר..

זה הבצפר .. והעיר הזאת. והקיבוץ הזה..

הכל נשמע כ"כ פשוט.. אבל רע לי. בא לי רק לבכות..

השבוע אני לא באתי כבר פעמיים לבצפר..

ונראה לי שאמא שלי יודעת מה עובר עלי.

אבל אני לא יכולה לדבר איתה.

אני לא מצליחה..

ולא! אל תנסו להגיד לי אני מבינה אותך.. כי אתם לא..

כואב לי.. ואני לא יכולה להסביר למה.. קשה לי ואני לא יכולה להסביר למה !

בא לי לבכות.. והדחקתי את זה עד עכשיו אבל נמאס לי.

אף אחד לא באמת מבין ואני לא יודעת איך להסביר..

פשוט קשה לי.

אני  לא רוצה להתקרב לאנשים. נמאס לי להפגע.

אני רק רוצה את השקט שלי. את הלבד שלי אבל גם זה לא בסדר.

ישר " צאי מהחדר כבר.. נו בואי"...

עזבו אותי לבד...

גם שרע לי מישהו מתעצבן עלי..

זהו.. נמאס לי להעמיד פנים שהכל בסדר.

גם לי מותר להראות חולשה....

שילון... שבערך... שנה לא הייתה פה=\

כרגיל חיוך.. לרוב הוא מזוייף :'(