Into the light of the dark black night.

כמה אנשים יודעים לדבר. המון בולשיט בעיקר. מזיינים בשכל.

הרבה זייני שכל קיימים. המנעו עד כמה שאפשר...

אני רוצה אדם אחד שהאמת אצלו היא מעל לכל. אתה קיים?

"No fear" יא, רייט.

אין לי הרבה מה לומר, רק בימים כאלה, הפחד של הלבד משתלט עלי.

אני רואה נשים מבוגרות לבד בטלויזיה ופשוט מתחילה לבכות, אולי מרחמים אליהן ואולי מפחד שאגמור ככה יום אחד.

תמיד חסמתי את החלושות שלי שהן צעקו לצאת לעולם, להראות את עצמן. אף פעם לא הרשתי שייראו את פניהן.

עכשיו, בזמן כזה שאפילו אני, שהבטן שלי מלאה מגיל ארבע בערך, לא יכלתי להחזיק יותר ופרצתי בבכי מול כולם כמו איזה ילדה פתטית. וכמובן, איך אפשר בלי החרטה. אני מרגישה כ"כ חשופה עכשיו, כ"כ פגיעה.

זה לא היה יכול להשיאר שם. במיוחד בזמן האחרון שכולי התמלאתי כעס נוראי כלפי כולם, הפכתי להיות בן אדם מריר.

נמאס לי. כ"כ נמאס לי.

לפעמים, באמת עולה לי השאלה הנפוצה, מה זה בכלל שווה? זה כנראה לא.

יכול להיות שזה המחזור. אבל מצד שני, אף פעם לא הפלתי עליו תיקים כבדים כ"כ.