חצץ ויהלומים

" זכור," אמר הקול, "זכור שאתה אהוב תמיד. אתה תמיד מוגן ולעולם אינך לבד... גם אתה ישות של אור, של תבונה, של אהבה... לעולם לא תישכח. אי אפשר להתעלם ממך. אתה אינך הגוף שלך. אתה לא המוח שלך ואפילו לא התודעה שלך. אתה רוח. כל שעליך לעשות הוא להתעורר אל הזיכרון, לזכור. לרוח אין גבולות, לא גבול הגוף הפיסי ולא גבולות האינטלקט או התודעה." (מתוך "מסרים מעבר לזמן", דר'  בריאן ל' וייס).

כמה הייתי רוצה להיזכר, אפילו קצת..

להרגיש קצת קלילות, חופש, זרימה. להרגיש כמו רוח, ללא גבולות, ללא מכשולים. להתנתק מהכאן והעכשיו.

בעבר הייתי חולמת בלילה, מדי פעם, שאני עפה. אבל מזמן לא היה לי חלום כזה.

אני חייבת למצוא את הדרך להיזכר.