חצץ ויהלומים

אז פתאום החיים שלי מקבלים תפנית.

ומסֶדר יום הכי זולאי שיש - כמה פרויקטים קטנים ומתמשכים, פה ושם פגישה עם לקוח, לימודים פעם-פעמיים בשבוע (ומינוס ענק בבנק) - פתאום אני עמוסה.

ע ו מ ס.

שכחתי כבר אייך זה מרגיש. כשהייתי שכירה זה ליווה אותי כל יום.

יש לי לקוח חדש שסגר איתי על הרבה שעות כל חודש, ואני לחוצה.

לחוצה להספיק הכל, לחוצה לרָצות, לחוצה להביא תוצאות הכי טובות ומיידיות.

כל פעם מחדש אני שוכחת שהתחלות הן תמיד קשות, ושבסוף, בד"כ, הכל מסתדר - וחוזרת להיות הילדה הקטנה שרק מחכה לאישור, שיגידו לה שמרוצים ממנה, שהיא בסדר.

וזה בדיוק סוג הפרויקט שרציתי, והיקף השעות שחיפשתי, והחברה מייצרת מוצר ממש מעניין,  וגם כלכלית זה יחזיר אותי לתלם. אני פשוט צריכה to lighten up.

ולנשום... גיליתי שכשאני מאוד מתרכזת במשהו אני פשוט לא נושמת.

שני הענקים האלו באו לחזק את דבריי בביצוע מדליק: