חצץ ויהלומים

רוצה לכתוב אבל זה לא מגיע.

החום הזה זה פשוט סיוט.

מדכא אותי אותי לחשוב שצפויים לפחות שלושה חודשים כאלה עכשיו... בא לי לעשות פאסט פורוורד לאוקטובר.

בני אנוש לבנים-שקופים כמוני לא נועדו לחיות בלבאנט הזה !

אני מרגישה אייך יד שמאל שלי נשרפת בנהיגה. יש לי קרם שיזוף (שמן הסתם פג תוקפו...) באוטו, אבל לא תמיד נעים להגיע לעבודה או לפגישות עם לקוחות עם ריח של ים...

אז הפתרון הנוכחי שלי הוא מגבת קטנה שנמצאת באוטו באופן קבוע, שאני שמה על היד בשעות בהן השמש יוקדת דרך השמשה ומחפשת עור לבן שאפשר לצרוב ולעשות בו שמות. אני כנראה נראית די פאתטית לנהגים האחרים אבל נמאס לי לנהוג כשכל הגוף באוף סייד בנסיון להסתיר את היד מהשמש! אז פאק איט, מגבת איט איז. אם יש למישהו פתרונות יצירתיים אחרים אשמח לשמוע...

לפעמים יש הרגשה שהחיים קצת נכנסים לאיזו דרך רגועה יותר, טובה יותר. הנפש והנשמה עוברות תהליך חשוב, לימודי, ואולי דברים מתחילים סוף סוף לחלחל. ממש לאט ובעדינות.

אבל אני לא בטוחה. כי יש רגעים שבהם הכל מרגיש כמו תמיד. ואת התהליך הזה אני הרי עוברת כבר כ"כ הרבה זמן, לומדת, מחפשת את הדרך, את ה"מזור", את ההקלה, את התשובות.

נשאר רק להיות אופטימיים ולהאמין. נראה לי שאת זה אני מצליחה, לפעמים, לעשות.

רק אני לא מבינה למה גברים נשואים מצרפים אפליקציות של הכרויות רומנטיות בפייסבוק ושולחים הודעות כאילו אין מחר? כאילו, אתה לא אנונימי פה! כתוב למי אתה נשוי, וגם לה יש פה כרטיס! התמונה שלך עם האישה והילד אכן מחממת את הלב אבל לא, אני לא בעניין של רביעיות. בא לי לשלוח הודעה לנשים שלהם שתפקחנה את עיניהן, אבל יה רייט, על מי אני מאיימת.

ולסיום סיומת – והכי חשוב – מישהו רוצה 2 גורי נמרים מהממים ???  (מצ"ב תמונות)

אמא שלהם גרה פה בחוץ והחליטה להמליט אותם אצלי על הגג... בינתיים הם כבר ערכו הכרות עם האדמה והם מתוקים בצורה לא חוקית כמעט, מושבניקים מבית טוב! ויביאו הרבה הרבה אושר ואהבה לליבו של ההורה המאמץ. אני חותמת על ההצהרה הזו, מילה שלי.... (אם לא היו לי שניים משלי בבית הייתי מאמצת אותם מזמן)

שיהיה שבוע קריר לכולנו ...

ובמיוחד עבור קוראיו הנאמנים של דאלי ...