חצץ ויהלומים

בבוקר יום שישי האחרון נסעתי באוטו וכהרגלי האזנתי לרדיו. השירים בגלגלץ היו דכאוניים משהו אז העברתי בין התחנות ונעצרתי על השיר constant craving של קיי.די לאנג.

שמעתי את השיר הזה בוודאי עשרות פעמים בחיי... אולי מפאת השעה המוקדמת ומצבי המנומנם, ואולי מסיבה אחרת - המחשבות נדדו לכיוון פילוסופי משהו, למין התבוננות פנימית רגעית כזו.

השורה הזו – constant craving. במידה מסויימת כל חיי הרגשתי ככה.

 או אולי constant yearning  הוא ביטוי יותר מדויק – כמיהה מתמדת.

כמיהה אל משהו לא ברור, חוסר תמידי במשהו - שלא ממש ניתן לשים עליו את האצבע או להביאו לידי מילים. אבל הוא שם, מן חור בנשמה, כמו חתיכה חסרה מהשלם. החֵסר הזה התגבר ונחלש, עבר תקופות של גאות ושל שפל, אבל תמיד היה שם, תמיד ליווה אותי.

ובחודשים האחרונים אני מרגישה אחרת. קורים אצלי בפנים כל מני דברים טובים, ומשמחים מאוד. ואסימונים נופלים, ותהליכים  ארוכים (סוף סווווף) מבשילים. וגם בחוץ מתרחשים דברים חיוביים שמוסיפים אור ושמחה לחיי.

ולראשונה אני מרגישה שהכמיהה הזו כבר לא שם ושיש איזה בסיס יציב, איזהcenter  חדש שמוביל אותי.

וכן, הדרך ארוכה ומפותלת ולא מסתיימת לעולם אבל - ההליכה בה לא חייבת להיות רק קשה, היא יכולה להיות גם מתגמלת ומעודדת ונעימה.

 ובמסגרת הפיכתי לרוחניקית שאני, גם המשך השיר של קיי.די. מאוד דיבר אליי -

 Maybe a great magnet pulls

 All souls towards truth

 Or maybe it is life itself

 That brings wisdom

To its youth  

 חברים - אני אופטימית לגבי השנה הקרובה כמו שמעולם לא הייתי! אני באמת מרגישה שזו הולכת להיות השנה הכי טובה, מלאה בדברים משמחים.  ממש לא מתאים לי להיות כל כך אופטימית ולצאת בהצהרות לא זהירות (בכל זאת, ייקית) – אבל  זו תחושה חזקה, מן ידיעה פנימית כזו... אז הנה, כתבתי את זה פה כחול על גבי פיקסל, ועוד שנה אוכל לבדוק את עצמי.

בתקופה האחרונה גם ישרא הוסיף לחיי אנשים מיוחדים ומשמחים ביותר, אני רוצה לאחל לכולם וגם לעצמי שנה של המון שלווה ושלמות, שמחה, אהבה, ואושר בכמויות מסחריות.

נשיקות וחיבוקים, וחג שמח!