אחרי שביליתי לילה ויום בגבול לבנון, ובידיעה מלאה שאני הולכת לסגור את כל שלושת השבות שנותרו לי לסוף הקורס החדש, [אני לא יודעת אם יצא לי לציין את זה או לא, אבל קודמתי בצבא וזה מצריך עוד קורס טחינה, והפעם, ביומיות! שזה הרבה יותר גרוע מבסיס סגור כי תתחשבו בעובדה שיש לי את הנסיעות הלוך-חזור ובין נסיעה לנסיעה לימודים מפה ועד הודעה חדשה. וגם סיורים בכל חור בארץ ולינות של לילה במקומות הזויים. כמו למשל, גבול לבנון.] אני לא יכולה לתאר לכם עד כמה אני מאושרת שיש לי את היום ומחר חופשיים. באופן עקרוני גם שבת אמור להיות חופשי אבל אם נזכר לשנייה שבראשון אני צריכה להיות ערה ומתפקדת כבר בחמש בבוקר נבין שביום שבת יהיה עליי לישון. וכמובן שמאחר ואני מאמינה גדולה בכך שיש צורך באיזון מושלם בחיים, כי ככה זה עובד, אני מתכננת לשתות היום ומחר, ולצאת ולהנות, ובתכלס לנצל כל שנייה מהיום כדי שביום שבת אני אוכל לישון כל היום בלי להרגיש תחושת פספוס.

משהו נורא מוזר עובר על הזכרים שבסביבתי לאחרונה. אני לא יודעת להסביר את זה. הרבה אנשים באים בקטעים מאד הזויים ואני כבר לא מצליחה לעקוב אחר הדרמות והיציאות של כל אחד מהם. כשאני חושבת על זה לעומק נראה לי שגם הנקבות נהיו ככה. לא יודעת. מוזר לי בכל אופן.

אז זהו,

סתם הייתי צריכה קצת לחלוק.

נדבר.