לאט לאט הכל מקבל לגיטימציה כלכך מציאותית שזה מפחיד. וכל מה שלבי חופץ בו הוא ללחוץ על כפתור הפאוז ולקחת קצת חופש וזמן לחשוב. פתאום עולות לי לראש מחשבות שלא ידעתי שעוד קיימות בתוכי. וזהו, עוד יומיים אני בצבא.

והיום מסיבת הגיוס שלי, ואני כלכך מקווה שיהיה טוב. היום האחרון של הסופ"ש האחרון שלי כאדם חופשי. אני מתכוונת להשתכר כהוגן.

ואני לא יודעת למה, אבל אני לא יכולה להפסיק לתהות אם הוא יהיה שם או לא.

ואני יודעת שהוא לא יבוא. אבל בכל זאת הפנטזיות לא מפסיקות לזרום. כבר כל השבוע שאני הולכת לישון שיכורה ומתעוררת עם כאב ראש לגלות מחשבות חדשות עליו. ואני באמת חשבתי שהוצאתי את זה מהמערכת כבר מזמן. אני לא יודעת מה קרה לי. אולי זה פשוט הפחד מהגיוס שמקרין עליך, כי באופן כללי, היה יכול לעשות לי טוב להרגיש מגע אוהב כרגע. לא עוד סתם זיון. כוסאמאשלי אני נהיית נקבה.

ואיכשהו הצלחתי לשרוף 1400 שקל על אלכוהול ושטויות בתשעה ימים.

יופי עמית.

אני הולכת להשרות את עצמי באמבטיה.