|
כינוי:
אֵיְן. בת: 35
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2008
זמן שרוף וזיוף שנקינאי.
הלילה האחרון והיום שעכשיו יבוא לקצו הם ללא כל ספק הלילה והיום ההזויים ביותר שעברו עליי בתקופה האחרונה.
האמת היא שהיה נחמד רב הזמן, כמו שכבר יצא לי לציין פה, היה לי חסר המגע האנושי והתשומת לב הגברית, עכשיו אני יכולה להגיד בבטחה שהחסך הזה מולא. ובכל זאת, הכל בא ממקום מאד לא צפוי. בדיעבד אני חושבת שכל הסיפור היה הצגה אחת גדולה בשביל שהוא יוכל למלא צורך כלשהו משלו. אני לא חושבת שנתתי לו את הסיפוק הזה, אפילו שבשלב כלשהו התמוטטה לי חומה כלשהי והרשיתי לעצמי להחזיר לו גילויי חיבה.
ידעתי מראש שלא להתייחס אליו ברצינות; לקחת כל מילה שלו בערבון מוגבל ולהתייחס לכל המעשים שלו בפרופורציה. הרי אצל שנינו הרגש כבר לא שם. ובכל זאת, לא חשבתי שהוא ירחיק לכת עד כדי כך שישקר מההתחלה בשביל להביא אותי לשם.
ואולי זה היה סתם מתוך שעמום שלו ולא באמת מצורך.
בסופו של דבר הרגשתי מנוצלת. כאילו הוא ניצל את טוב הלב שלי ואת הידיעה שאני לא מסוגלת שלא לתמוך בבן-אדם שבא אליי שבור בבר ומבקש את עזרתי. במיוחד בהתחשב בעבר שלנו.
כלכך נעלבתי כשגיליתי שהכל היה כנראה הנפצה תלושה מהמציאות. הרגשתי כמו ילדה מפגרת על כך שבזבזתי את הזמן שלי בבית על הדביל הזה והשטויות שלו. וכך נעלמתי מהדירה בעוד הוא הלך להתקלח. וכמובן שהוא לא דרש לדעת בשלומי, ולא טרח לבדוק לאן הלכתי. בדיוק כמו שחזיתי כשסגרתי מאחורי את הדלת.
אבל כמו שכתבתי כבר בתחילת הפוסט, מרב היום נהניתי. והחיבה הזאת עשתה לי טוב בסופו של דבר. מזוייפת ככל שהיתה.
אחד הדברים שהכי דוחים אותי בזכרים זה המבט המאוהב הזה והפוצי-מוצי המתחנחן בעוד כל מה שעובר להם בראש הוא הרצון הפרימיטיבי לזיין. ולכן הוא לא זכה לזיון, או אפילו לנשיקה לצורך העניין.. לפחות אני זכיתי למבט מאוהב מזוייף ופוצי-מוצי מתחנחן שתמיד מעודד את האגו.
ובזה נחתם הפרק ההוא.
מהצילומים של אתמול בבוקר, גשר מעריב.
I understand some things will never change.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
