שמעתי את השיר הזה עכשיו
אחרי כמעט שנה וחצי שלא שמעתי אותו
ואין שום מילה שתצליח לתאר
את מה שאני מרגישה כרגע.
עברה כבר שנה וחצי
ובכל זאת, מרגיש לי כאילו זה קרה רק אתמול.
החלל הזה...
הכאב הזה...
הגעגוע הזה...
עדיין לא מצליחה לעכל שזה קרה.
אז כן, שמעתי את השיר הזה עכשיו
וכן , הוא מעלה בי זיכרונות נוראיים
וכן , הוא ממש גורם לי לבכות
סביר להניח שאני אכנס למיטה
ואתן לעצמי להתחבר לרגע לכאב הזה,
למחשבות,לזיכרונות,לרגעים הכ"כ כואבים
האלו שהיו וגם לרגעים שכואבים עדיין ,
סביר להניח שאני אחשוב על הרגע הזה שבא
בכל יום שישי שאני מנסה להדחיק
ופשוט אתן לעצמי להוציא את כל זה החוצה ולהתפרק.
אבל איכשהו בין כל הדמעות אני ארדם ואקום
מחר בבוקר ליום חדש ולשגרה של עבודה ,
זוגיות, אנשים שאני אוהבת ואיכשהו כל זה ידהה ויישכח
אבל בכל פעם שאני אהיה קצת לבד,או בכל רגע
שיהיה משהו שכ"כ יזכיר אני פשוט אשבר בשנייה.
זה בדיוק הבור/החלל הזה שאי אפשר למלא.
כי לא משנה כמה תנסה להדחיק אותו ביום יום
ולא משנה כמה טוב יהיה לך ,
וכמה דברים ייגרמו לך להיות מאושר
הבור הזה תמיד שם ומספיק הדבר הכי קטן
שלרגע יזכיר ויצית את כל החלל העצוב הזה .