למרות שאף פעם לא
תראי את זה
אלא אם כן עשית לי
תכסיס ושמרת את הבלוג שלי
בפעם ההיא שנכנסתי
דרך הפלאפון שלך כדי להראות לך משהו
אבל אני פשוט רוצה
לפרוק את זה .
אני פשוט רוצה להגיד
לך תודה .
מילה הכי פשוטה והכי
אמיתית שיש .
תודה שאת עוברת איתי
את התקופה הזו
ואת כל התקופות בכלל
.
לפעמים זה נראה די
מובן מאליו שאת פשוט שם,
שאני יכולה להתקשר
בכל רגע שרע לי, שאני יכולה לבכות לך
שעות מבלי שימאס לך
לשמוע אותי (למרות שמידי פעם את אומרת שאני חופרת [= )
לפעמים זה נראה מובן
מאליו שתמיד את מעודדת אותי וגורמת לי להאמין שיהיה בסדר.
אף פעם לא באמת יצא
לי להגיד לך את זה ברצינות
אבל שתדעי שכל זה בכלל לא מובן מאליו בשבילי.
את פשוט הבן אדם
היחיד שאני סומכת עליו בעיניים עצומות
ומסוגלת לדבר איתו על
דברים שבחיים אבל בחיים לא הייתי משתפת אף אחד אחר.
אני יכולה לשבת איתך,
לפתוח את הלב ,לדבר איתך על הדברים כאילו של הבפנים של הבפנים
דברים כאלה שבדרך כלל
אנשים שומרים רק לעצמם .
ואיתך, זה פשוט בא
טבעי אני מדברת ומדברת ואפילו לא חוששת כי אני כ"כ סומכת עלייך.
אני לא חושבת שאי פעם
סמכתי על חברה,על בן אדם כמו שאני סומכת עלייך.
פשוט בעיניים עצומות.
וזה היה ככה מהרגע
הראשון שראיתי אותך, שבאת לאופיס בפעם הראשונה הסתכלתי עלייך,
בחנתי אותך, ופשוט
ידעתי שנהיה חברות , ידעתי שיש בך את "הדבר" הזה שיש באנשים
שמצליחים להיות הכי
קרובים אליי .
בדרך כלל עם אנשים
ובמיוחד עם חברות, יש לי את המחסום הזה.
שכאילו אפשר להתקרב
אבל יש גבול מסויים
נגיד אני אף פעם לא
אספר על המחשבות שלי, על החולשות שלי, על התסביכים שלי
וגם אם ישאלו אני
תמיד יגיד "הכל בסדר" או משהו בסגנון אבל אני אף פעם לא ארחיב על זה.
אני אף פעם לא אתקשר
ואספר שרע לי, שקרה משהו .
אני אף פעם לא אתן
להתקרב עד הסוף
אני אשמור את זה
לעצמי ולאנשים הבודדים שיש בהם את ה"דבר הזה"
בודדים האנשים בחיי
שהיה בהם את ה"דבר" הזה שפשוט הרגשתי שזה נכון,
שאיתם אני יכולה
להיות הכי אני,ובלי מחסומים בכלל.
ולך היה את זה, ידעתי
את זה מהרגע הראשון שיהיה בנינו חיבור מושלם,
אם זה בצחוקים
ושטויות ואם זה בכאב ודמעות .
אולי לא ממש יוצא לי
לחשוב על זה אבל עכשיו כשאני חושבת על זה
את פשוט חלק כ"כ
גדול מהחיים שלי , מהשיגרה שלי .
זה נשמע הזוי אבל
אנחנו אשכרה נמצאות אחת עם השנייה יום יום
במשך כמעט שנתיים .
אין כמעט יום שעבר בלי שנפגשנו, בלי שיחה, בלי הודעות.
אני לא יכולה לחשוב
על היום הזה שאקום בבוקר ואת לא תהיי שם .
באמת שלא
מסוגלת, גם בימים שאני הכי חצי כוח (מה
שהיה מלא בזמן האחרון)
ובימים שאין לי כוח
לכלום ואין לי כוח לבוא לעבודה ובא לי רק להיות במיטה,
אני יודעת שאת שם וזה
נותן לי כוחות כאילו אני אומרת לעצמי
"יאלה נהיה עם
שני יזרום יעבור מהר"
כאילו, יש מוטיבציה
כזה . את מבינה אותי נכון ? (-:
בקיצור, רק רציתי
לשפוך את זה וזה כבר התגלגל לדף וחצי
אני פשוט רק רוצה
שתדעי שאת באמת חשובה לי !
שאני פשוט חולה על
השטויות שלנו ! (מן המניין וכו' )
עכשיו אני בדיוק
חושבת על זה-איזה כבד זה לנסות לעשות גם חייכן וגם סוגריים ביחד חחח
בקיצור, (כן,אני
יודעת שכל רגע אני כותבת בקיצור וממשיכה לעוד דף)
אז איפה הייתי? שאני
חולה על השטויות שלנו, חולה על זה שאת כ"כ מכירה אותי
שאת שמה לב שאני
אומרת כל דבר פעמיים, או אלף .. (:
חולה על החפירות
שלנו, על ההודעות, על הצחוקים, על המירמורים
ועל זה שאיכשהו אחרי
כל הבכי והבאסה על החיים
אנחנו אומרות "
טוב שלא נדע יש דברים יותר גרועים שאלו יהיו הבעיות שלנו"
חולה על זה שאת באה
עם המכנס של הנוהל ואני רק מסתכלת עלייך במבט של
"וואי
הגזמת" ובכלל מבלי שאני אגיד את ישר מבינה על מה ולמה המבט
וישר משתיקה אותי
" די די לא רוצה לשמוע רק את שמה לב לזה מספיק"
(למרות שאני באמת
חושבת שממש הגזמת!)
וגם אם לפעמים אנחנו
מתווכחות, מתעצבנות אחת על השנייה,
וגם אם לפעמים אני
עושה לך פרצוף
ככה בנינו, שתדעי
שאני סתם משחקת אותה
וברור לי שעוד דקה
נשלים
(מהימים האלה שמגיעה
שעה 5 ואנחנו בוויכוח ואני מתה שתישארי ולא תלכי
אבל אני לא יכולה
להוריד מהפאסון ולהגיד לך אל תלכי חח)
טוב אם אני אמשיך
לפרט את כל השטויות שלנו זה לא ייגמר
אז אני לא אמשיך
לחפור..
רק רוצה להגיד לך ת ו
ד ה .
תודה שאת תמיד פה.
וככה להזכיר לך על
הדרך, שגם אני תמיד פה בשבילך
מהדבר הכי קטן ועד
לדבר הכי גדול
24/7 !!!!
ו..שאני פשוט אוהבת
אותך!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
