להלהלה , שלום לכם [ =
מצטערת על האיחור , מלא זמן שלא היה פרק, ותודה על התגובות, זה בהחלט מספיק,
רק שתדעו - להגיב זה כיף , ותגובה יכולה לעשות למישהו ת'יום ,
אז אני בהחלט מסכימה לכם להגיב , לחפור , ועוד כל מיני שטויות ( נאצה - לא בא בחשבון )
ותודה ענקית לחגה שעזרה לי מאוד !!!! ,
תודה רבה רבה , אבל בסוף כתבתי משהו אחר.... אני בהחלט מעריכה 
עכשיו כשחזרתי ללימודים , אני מניחה שיהיה לי יותר קשה לעדכן .
אבל אני אשתדל ככה , אפנה שעה-שעתיים לכתוב פרק + להעלות ,
* אני מרגישה שיצא טיפה קטשי בסוף , לא ? *
-
פרק 13
"אחת שתיים שלוש ו.." קרא ביל וטום גיאורג וגוסטאב התחילו לנגן את המנגינה המוכרת של השיר 'reden', אשלי הסתכלה עליהן מהצד, ספק משועממת ספק מתרגשת.
'אני אמורה לשיר לא? אז מתי אני שרה? אוך...הסקסיות של טום כשהוא מתרכז בגיטרה הורגת אותי...אוי אשלי! תתרכזי. אבל אני מכירה את השיר הזה בעל פה...אז אפשר להתרכז בטום עכשיו? כן...יו...הוא משחק עם הסיידליפ שהוא מנגן? אין...הוא סמל סקס, פשוט.
כאילו, לא התכוונתי שהוא סמל סקס פשוט, שהוא פשוט סמל סקס...כן . '
קולו של טום קטע את מחשבותיה. "אשלי! בואי, את שרה עכשיו!" קרא לה ונפנף בידו לכיוונה.
" אָה...אֵה..אני באה" אמרה והתרוממה מהכסא שישבה עליו במהירות והתקדמה לעברם.
הם עמדו על הבמה, והיא שלא היה לה מושג איך היא מגיעה לבמה הגבוהה, דיברה איתם מלמטה,
היא חשבה לרגע שהם ראו את הסומק בפניה שהסתכלה על טום וניזכרה על מה שחשבה קודם לכן.
"טוב, תקשיבי, בשיר 'reden' את תשירי את הבית השני אוקי?" אמר והושיט לה דף עם מילים.
"אה..כן, אבל..אני לא צריכה את המילים, אני יודעת את השיר" אמרה והחזירה לו את הדף, מחייכת.
"טוב...את מוכנה? אנחנו נעשה עכשיו חזרה על הבמה, נראה איך את מופיעה עם השיר." אמר ונשמע חוסר סבלנות בקולו, "אמ...בסדר, לעלות?" שאלה ופנתה לטום. "בואי" קרא לה לבמה,
"איך?" שאלה. "מצד ימין יש מדרגות.." אמר וחשב שנשמע חכם באותו רגע, מה שגרם לאשלי לגחך.
אחרי שהיא עלתה על הבמה היא קיבלה הוראות מביל, "בזמן שאני שר את נמצאת שם" אמר והצביע על הכניסה לאחורי הקלעים. "3 שניות לפני שאת צריכה להתחיל לשיר תצאי משם, ותופיעי כמו שאת יודעת" אמר וקרץ. היא מיהרה ללכת לאיפה שהורה לה ללכת. "אה..אשלי?" שמעה את קולו של ביל שוב והסתובבה. "אה?" , "קחי מיקרופון" אמר והושיט לה מיקרופון, וחזרה לעמדתה.
היא שמעה את המוסיקה מתחילה, ונלחצה מעט, כמה ששרה את השיר הזה...היא ידעה אותו מתו שינה. אז היא שמעה את ביל, ובלי שהיא שמה לב הוא הגיע כבר לפזמון, היא התכוננה להתקדם.
ואז הגיע תורה, היא שרה כמו שלא שרה מעולם, היא התקדמה לביל ואז לטום,
היא סימנה בידיה ולדעתה היא נשמעה סקסית ביותר, ואז היא שרה את הפזמון שלמרות שהיה די גבוה היא עברה בהצלחה, ואז היא וביל שרו את הקטע של הסוף ביחד וחילקו ביניהם את הפזמונים.
וכשנגמר השיר היא רגישה הקלה ענקית וכל מי שהיה שם לשמוע אותה מחא כפיים והיא הסמיקה,
'טוב...זה היה קל.' חשבה וחייכה. טום הניח את הגיטרה שלו בצד ונשק קלות על שפתיה,
"היית מדהימה" לחש לה והיא צחקה בשקט, "תודה" ענתה בתמימות.
רק המחשבה על נשיקה איתו ריגשה אותה בכל גופה, "זה היה מצוין אשלי." החמיא לה ביל,
"אני חושב שסיימנו להיום, אשלי, שיהיו הקלטות דיוויד יודיע לך" אמר ביל והלך משם.
"ביל?" קרא טום אחריו. "כן?" ענה לו טום והסתובב, "ה..הכול בסדר?" שאל אותו טום,
"כן...כואב לי קצת הראש" אמר ביל והחזיק בראשו, "אתה בטוח?" שאל אותו טום והרים את גבתו,
"כן" ענה ביל וחייך, מה שגרם לטום לחשוב שביל באמת בסדר.
"טוב..." אמר טום וחייך אליו חיוך אוהב, ביל חזר ללכת לכיוון היציאה, "אז...לאן הולכים?"
שאל טום את אשלי אחרי שאחז במותניה בעדינות יתר שגרמה לאשלי לרעוד קלות.
"אמ...אלייך?" השיבה וחייכה את החיוך הכובש שלמדה מטום, "אליי" אמר וחיקה את חיוכה.
"גיאורג, גוסטאב! אני בבית אם אתם צריכים משהו." קרא אל השניים שסידרו את הציוד שלהם,
הוא ואשלי התקדמו לעבר היציאה מאולם החזרות. "רק שנייה..." אמר טום לאשלי וסימן לה בידיו לחכות בצורה מצחיקה, ורץ לכיוון המקום שבו עמדו גיאורג וגוסטאב ולקח את הגיטרה שלו ביד אחת.
"עכשיו אפשר לזוז" אמר כשעמד במקום שאשלי עמדה בו וחייך כשראה אותה צוחקת.
-
זה העיק עליו,למרות שהיא אמרה לו שהיא מרגישה כמוהו, הוא הרגיש שהוא פגע בה.כשהוא אמר לה את זה היא חייכה חיוך עדין וקולה רעד, תנועותיה הפכו איטיות וקלות יותר מלפני, 'היא שיקרה לי...' חשב ביל.
הוא ישב באחד החדרים באולם והכין לעצמו קפה, שמחשבותיו נודדות.
"אוי שיט!!" קרא כששם לב ששפך על כך ידו קצת מים חמים שכל החלק שמתחת לאגודל האדים בצורה מפחידה. "אני צריך להפסיק לחשוב שאני מכין קפה...." אמר לעצמו בעוד היד שנכוותה שוהה מתחת לזרם מים חזק וקר בכיור. כשהכאב דעך מעט הוא חזר למחשבות המבולבלות על ליבי, 'לא...היא לא שיקרה, מה יש לה לשקר?' חשב וסקר את התקרה המעופשת. הוא ניזכר שוב בשפת הגוף שלה באותו רגע, בתנועות שהפכו קטנות ועדינות יותר, וחיוך שנראה לו מאולץ, בקול הרועד שגרם לו לחשוב שהיא עומדת לבכות.
'היא שיקרה, היא...היא אוהבת אותי? לא! לא! לא! ביל...תמחק את החשבה הזאת מהראש שלך, מאיפה האגו הזה?!' חשב.אנחה נפלטה מפיו, 'זהו זה, מאז שנפגשתי איתה בבית הקפה המצחין הזה, לא שמרנו על קשר. אז כנראה שבאמת זהו, לא בטוח שייצא לנו לדבר שוב על הנושא הזה.' הוא התיישב בשולחן העץ הישן וסקר שוב את התקרה. כמה שניות אחר כך נשמעו קריאות מחוץ לחדר, " אשלי! " ביל הצליח לזהות את קול הקראיות בבירור, זאת הייתה ליבי. ביל החליט שלא להגיב, שהוא לא יפגוש אותה. "אשלי!" הקריאה נשמעה שוב והפעם קרובה יותר, ליבו של ביל דפק במהירות. 'ליבי? או אלוהים...חבל שלא חשבתי על מיליון דולר' חשב והחזיק את מצחו בייאוש. הוא ידע שהיא תגיע לחדר שהוא נמצא בו. "אשלי? את פה?" שאלה ליבי בקול והגיעה לחדר שבו שכן ביל, השעינה את ידיה על משקוף הדלת. "ביל..." אמרה לעצמה בלחש. " אה...הי ליבי! את מחפשת את אשלי,לא?" שאל ביל ונשמע מופתע,ויחד עם זאת הבעה קרה על פניו. "אה...אֵה..כ..כן" ענתה והתקרבה לשולחן, ניתן היה לשים לב שהיא נבהלה מהבעתו הקרה של ביל. "אז היא הלכה עם טום לפני רבע שעה בערך, אחרי החזרה" אמר וההבעה שהפחידה את ליבי נשארה בפניו."טוב..." ענתה ונכנסה לחדר, ובתנועה בלתי מורגשת סקרה את התקרה שביל סקר מקודם. "ביל...ה..הכול בסדר?" שאלה והתיישבה מולו. "ליבי...אני מצטער, מה שקרה בפעם הקודמת שנפגשנו לא היה אמיתי,ליבי..בבקשה תגידי לי את האמת." אמר והסתכל עליה במבט רציני, עיניו נפתחו לרווחה. "ביל, על מה אתה מדבר?" שאלה, למרות שידעה שבדיוק למה הוא התכוון, היא הרגישה שוב את המחנק בגרון ואת ההרגשה שהרגישה באותו יום שנפגשו. "את יודעת למה אני מתכוון." אמר בחוסר היסוס, שגרם לליבה של ליבי לפעום במהירות. "ביל...אני חושבת שהסברתי את עצמי מספיק טוב,לא?" אמרה וקולה רעד, היא בלעה את רוקה והמשיכה. "מה שאני מרגישה אלייך הוא ידידותי לחלוטין, ולפי מה שאמרת זה גם הדדי לגמרי, אז...אני לא.." אמרה בהחלטיות שגרמה לה להרגיש רע,היא לא רצתה לשקר לו, ביל הרים גבה בהדגשה,הוא הראה לליבי שהוא לא מאמין לה. 'למה הוא חייב להיות כל כך חכם!?' שאלה את עצמה ופרצופה העיד על אי נוחות מסוימת. "אוח...על מי אני עובדת!? ביל, אני אוהבת אותך" אמרה והמחנק בגרונה נעלם בין רגע. היא הסתכלה על ביל כמה שניות, כשראתה שהוא לא מגיב הרימה לו גבה בחזרה. "זה מה שרצית לשמוע לא?" שאלה בחוסר סבלנות. "ליבי, אני לא יודע מה להגיד לך כרגע" אמר בקול גבוה ורציני, הפנה אליה את צידו. "אני חושב שכדאי שתלכי עכשיו..." אמר והסתכל עליה בצורה לא ישירה."מה שתגיד.." אמרה והתקדמה לכיוון היציאה, כשהגיעה למשקוף הדלת, הסתכלה על ביל והלכה. "א..אני אתקשר אלייך" צעק כשנעלמה מהדלת.כשראה שהיא נעלמה גם מהמסדרון,חזר לשבת. 'אני כזה מטומטם.מאיפה הזכות להעמיד אותה במצב הזה? ממתי אני מתנהג ככה לבחורות? אני כל כך מפגר.' חשב לעצמו ושאל עוד שאלות שגרמו לו להרגיש עוד יותר דבילי בכל פעם. 'היא...אמרה שהיא אוהבת אותי, אותי.לא...אבל אנחנו בקושי מכירים.' הבעתו הקרה השתנתה לריקנית, 'אני חייב לדבר איתה.' חשב ויצא מהחדר האפרורי.
-
ליבי יצאה מהבניין בסערה, הצטערה על הרגע שבו החליטה לבקר את אשלי בחזרות.המילים של ביל שוב חדרו לליבה כמו סכין,המילים שפגעו בה כ"כ..למרות שלא רצתה לשמוע מימנו יותר,הלב שלה דחק בה לחזור,לחזור ולהסביר את עצמה כמו שהיא רצתה.הבניין הגדול כבר היה רחוק מאחוריה,וכשהפנתה את מבטה לאחור,הוא נראה לה כמו קוביית לגו מוזרה.היא יכלה לראות את דמותו של ביל יוצאת מהבניין באיטיות ונכנסת למכונית שחורה ומבריקה,שערו שנאסף ביהירות בכובע התנפנף ברוח החמה ונראה כלהבות שחורות. היא רצתה לחזור,אבל רגליה המשיכו לנשוא אותה לעבר ביתה.למרות שהיה חם בחוץ היא רעדה מקור,היא חשבה לרגע שההבעה הקרה של ביל הקפיאה חלק מתאי המוח שלה,הבעת פניה הסגירה את הרגשתה.היא נחנקה.הדמעות עמדו לה בגרון ועיניה התעייפו,הנשימה שלה הפכה לקשה וכבדה יותר,וככל שמחשבותיה גברו כך המחנק בגרונה גבר,היא לא עמדה בזה,בכאב שהרגישה באותו רגע,היא נתנה לדמעותיה להיתפרץ בבת אחת,רגשותיה התערבבו.כעס,כאב,עילבון,חרטה,שחרור,פחד,שנאה...כל הרגשות שלא הרגישה בחיים ולא רצתה להרגיש בחיים,נפלו עליה בגלל 3 מילים שאמרה.העייפות גברה עליה,המאורע שקרה השפיע עליה ברמה קשה.היא הרכינה את ראשה,שלא יראו את הדמעות בעיניה ואת האיפור שנמרח,התבוננה במדרכה בחוסר עניין שהפך במהרה לשעמום,מזוויות עיניה היא ראתה את רגליהם של האנשים שהולכים לידה, קנאה בהם שהם לא מרגישים כמוה. לאט לאט היא איבדה את הריכוז והלכה בקו ישר,מבטה עדיין תלוי על המדרכה,שככל שבכתה כך נראתה לה הדרך מטושטשת ומעורפלת,שוב פניו של ביל נראו במחשבותיה.
המילים שאמר הדהדו בראשה,הוא אמא לה ללכת כשהיא הודתה בפניו שהיא אוהבת אותו.מהירות הליכתה רק גברה,למרות שכאב לה הצד בטירוף,היא המשיכה ללכת ולהתרכז רק בכאב שבלבה,היא הרגישה מבטים נעוצים בה,אך היא התעלמה.ההרגשה הציפה אותה,בהדרגה היא סגרה את עיניה,אטמה את אוזניה בצורה דמיונית,היא נתנה לרוח לשאת אותה.בין רגע היא נמצאה על המדרכה.חסרת הכרה.
-
תגובה ... ?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
