שלום לכולם! מצטערת שלקח המון זמן .
יש לי כמה הודעות -
1. תגובות ( אתם יודעים מה כבר יש לי להגיד בעניין ) .
2. קבועים - חשבתי לפתוח רשימה לקבועים ,
אז מי שרוצה שירשום לי בתגובות ככה :
שם :
שם בלוג:
כתובת בלוג (לא חייב):
3.בעוד שבוע בערך אני מתחילה במכינה לכיתה ז' ,
אז תהיה לי בעיה עם עידכונים , אני אשתדל .
פרק 14
"אשלי,אני אוהב אותך,אני כ"כ אוהב אותך,ואני אעריך כל החלטה שלך." אמר טום לאשלי אחרי שנכנסו לביתו,עקב שיחת הנפש שלהם במכונית בנושא 'מתי נשכב?'. אשלי הסבירה לו מה היא מרגישה,טום אמר לה מה הוא מרגיש,והתאריך שנקבע לא ידוע,מה שידוע הוא שטום החליט לחכות לאהובתו ואשלי החליטה שזה 'יבוא בקרוב',היו ל רק תחושות טובות לגבי טום,והיא סמכה על התחושות שלה."גם אני אוהבת אותך טום,אתה יודע שאני אוהבת אותך" אמרה וסגרה את הדלת ונשארה להיצמד עליה בגבה.אנחה נשמעה מפיה,וטום הרגיש רצון עז להתקרב אליה, "אשלי...אני זוכר את השיחה שלנו אז,ביום שחתמת על החוזה.ואני מתכוון לכל מילה,ואני אחכה לך,אבל...הבטחת שזה יהיה." אמר ושנא את עצמו על כך,ההרגשה שהוא דוחק בה הכבידה ל מצפונו,בכל חייו לא אהב מישהי כמו שאהב אותה,והוא לא רצה להרוס את הקשר ביניהם.אשלי הרכינה את ראשה וטום הצטער על דבריו, "אשלי...אני מצטער שאני דוחק בך ככה,לא התכוונתי" אמר והחליט להתקרב,
הוא ליטף את לחיה בעדינות והניח את כף ידו השנייה על הדלת כדי לייצב את עצמו."זה בסדר טום,אני מבינה.הקרבת הרבה בשבילי ואני בהחלט מבינה.עבר מספיק זמן מאז שאנחנו ביחד ובאמת...באמת נתת מעצמך המון בשביל התקינות של הקשר שלנו,ומגיע לך,אני מוכנה טום,אמרתי לך,בקרוב טום,בקרוב" אמרה והרימה את ראשה תוך כדי."אני לא יודע מה להגיד לך אשלי,אבל אני מכבד את הכבוד שלך ואת הדעה שלך." אמר וקירב אליה את פניו, 'הוא הקריב בשבילי כמעט חודש בלי סקס,ואני מבינה אותו,סקס זאת דרך חים בשבילו, והוא שינה אותה בשבילי,זה מגיע לו כ"כ' חשבה אשלי וחייכה אליו, האהבה שלה אליו התחזקה באותו רגע,טום התקרב לנשק אותה,אך צלצול הטלפון של אשלי קטע את הכל.
"שנייה טום" אמרה אשלי ולקחה את הסלולארי שלה מאחד הכיסים,טום נשאר לעמוד במקומו בעוד היא עונה לטלפון.
"הלו?"
"כן...זאת אני."
"מה? מה זאת אומרת התעלפה!?"
"בטח-בטח"
"כן...אני באה"
"תודה רבה, בי "
אשלי ניתקה את הטלפון והסתכלה על טום, "טום, תוכל להסיע אותי לבית חולים?" שאלה .
"בטח, אבל...מה קרה בדיוק?" שאל ולקח את מפתחות המכונית שלו, " אני אסביר לך בדרך, עכשיו – בוא."
אמרה ומשכה אותו אל מחוץ לבית, והוא נאלץ לנעול את הדלת במהירות בעוד היא מתקדמת במהירות לעבר הדקילאק השחורה.
"ליבי! ליבי? את שומעת אותי? תתעוררי בבקשה..." קראה אליה אשלי כשהגיעה עם טום לתוך חדרה של ליבי,ששקעה בתרדמת.כך ניסתה אשלי להעיר אותה במשך זמן רב ללא הצלחה,
"היא לא תתעורר בקרוב" אמר רופא שנכנס לחדר והסתכל ברשימות שהיו בידו. "לא תתעורר בקרוב? למה?" שאלה וניזכרה בטום שישב לידה. "היא סובלת מהתמוטטות עצבים די קשה..." אמר הרופא והמשיך לחקור את הדפים שהיו בידיו. "אה...ליבי..שפיגל.." אמר לעצמו הרופא וראה כי מצא את שמה של ליבי ברשימה. "כן..התמוטטות עצבים" הרופא המשיך לדבר ואשלי הסתכלה עליו בתמיהה, 'איך ליבי השמחה והמאושרת שלי חטפה התמוטטות עצבים !?' חשבה אשלי והתעצבנה."יש משהו מסוים שעבר עליה לאחרונה?" שאל אותה רופא ובדק את המכשירים שסבבו את ליבי.'אה,היא לא סיפרה לי מה קורה עם ביל...נכון..היא לא סיפרה! אבל..מה כבר יכול לקרות עם ביל?' אשלי חשבה. "אה..לא שידוע לי.." השיבה והתקרבה לטום. "טום,תקרא לביל שיבוא לפה דחוף." לחשה לו והוא הנהן ויצא מהחדר להתקשר לאחיו. 'אויש ליבי...איך לא סיפרת לי על המאורעות עם ביל? זה יכולה להית הסיבה להתמוטטות הזו...' חשבה אשלי והסתכלה על ליבי בעצבות.
לאחר רבע שעה שבה חיכו טום ואשלי לביל, ליבי עדיין לא התעוררה. "מה קרה? הגעתי הכי מהר שיכולתי!" נשמע קולו של ביל מעבר לדלת, נשימתו נעתקה כשראה מי שוכבת על המיטה. "ליבי חטפה התמוטטות עצבים." ענה לו טום וסובב אליו את ראשו. "התמוטטות עצ..עצבים? מה..איך!?" שאל והתיישב על אחד הכיסאות הפנויים ליד ליבי."זה הקטע,יש משהו שהא לא סיפרה לי. וכנראה זה קשור למה שקרה." אמרה לו אשלי ויישרה את מבטה לליבי.'זה בגללי...אני אשם, אני גרמתי לה..לעצבים שלה,להתמוטט.' חשבה ביל בהחלטיות והוא הרגיש נורא עם עצמו, ניסה שלא להראות לאשלי או לטום את פרצופו, מידי כמה שניות הוא בלע את רוקו בפחד. אחרי 5 דקות ליבי הראתה סימני העוררות, ביל וטום החליטו להשאיר את אשלי וליבי לבדן,וגם ביל העדיף שליבי לא תראה אותו במצבה."ליבי? את ערה?" שאלה אותה אשלי. "אה..מה?" ענתה ליבי ופקחה את עיניה באיטיות."ליבי!!! כ"כ דאגתי לך!" קראה אשלי וחיבקה את ליבי בחוזקה, ושוב נזכרה בכך שליבי צריכה לספר לה על ביל.המחשבה על כך גרמה לה להתנתק מליבי, "ליבי...מה עובר עלייך?" שאלה אשלי בעדינות והסתכלה על ליבי בדאגה יתרה. "מה עובר עליי ? למה?" שאלה ליבי למרות שהבינה על מה מדובר.היא לא סיפרה לחברתה הטובה ביותר מה קרה עם ביל וזו הבינה. "מה קרה עם ביל?" שאלה אותה אשלי באיטיות כדי להיות בטוחה שליבי תבין. "מה כבר יכול לקרות עם ביל? סתם יצנו לבית קפה,שהיה די מסריח אז יצאנו לאיזה פארק...ו.הוא אמר לי כל מיני שטויות – שהוא לא מעוניין בקשר מעבר לידידות, ואני ברוב טיפשותי אמרתי לו שגם אני חושבת ככה, אז הלכ..." ליבי דקלמה את התשובה בזריזות ודבריה נקטעו על ידי אשלי. "רגע – רגע –רגע ... מה זאת אומרת שברוב טיפשותך אמרת לו שגם את חושבת ככה?" שאלה אותה אשלי בהלם, ליבי פחה את פיה לדבר, "רגע..את רוצה לומר לי ש...את אוהבת את ביל קאוליץ? והטיפש זרק אותך לרחוב? ואז את...התעלפת?" שאלה אשלי וזקפה את גבותיה כך שהבעה של כעס התנוססה על פניה."מה? לא!! שום זרק אות לרחוב!" ענתה ליבי ועלתה לישיבה. "אז מה קרה?" אשלי שילבה את ידיה.
"אני באתי היום לחזרות לחפש אותך,ונתקלתי בביל.הוא אמר שיצאת עם טום,ואז הוא אמר לי להגיד את האמת."
"אז מה אמרת לו?"
את רוצה להקשיב או לא?!" שאלה אותה ליבי, והבינה לפי השתיקה של אשלי שהיא צריכה להמשיך.
"אז,הוא כנראה חכם מידי, והבין ששיקרתי לו באותו יום.שיצאנו מהקפה.לא הייתה לי ברירה,וגם לא רציתי לשקר לו – הייתי חייבת לומר לו מה אני מרגישה כלפיו, והוא ביקש מימני ללכת."
"אוי, ליבי...ומה קרה אחר כך?"
"יצאתי, וכנראה התעלפתי או משהו." ענתה ליבי.אשלי חיבקה אותה.
"את באמת אוהבת אותו,הא?" שאלה אותה אשלי מעבר לכתפה, היא יכלה לשמוע שליבי בוכה.
"אני כל-כך אוהבת אותו אשלי,ואני לא מכירה אותו בכלל." אמרה ליבי והתייפחה בקול, "ליבי...הכול יבוא על מקומו בשלום, אני מבטיחה לך.יהיה בסדר." אשלי ניסתה להרגיע אותה. "אני אקרא עכשיו לביל, בינתיים תירגעי,תסבירי לו כל מה שרצית.ביל לא מניאק והוא גם לא יהיה,הוא לא יפגע בך בחיים."
ביל וטום ישבו על הכיסאות במסדרון בית החולים,ביל נראה חיוור וטום שביל שותק ומחוויר לאיטו.
"ביל, מה קורה איתך אחי?" שאל אותו. "היא חטפה את ההתמוטטות הזו בגללי." ענה לו ביל בדקלום, כך שניכר כי הוא חשב על המילים האלו כל הזמן."למה אתה חושב ככה?" שאל אותו טום אחרי שנרגע מכך שביל פצע את פיו סוף סוף. "היא אמרה לי שהיא אוהבת אותי,טום! ואני אמרתי לה ללכת!" ענה לו, כמעט בצעקה.
"ביל, תירגע שנייה,ותסביר לי הכול." הרגיע אותו טום,והניח את ידו על כתפו. "לפני שבוע בערך נפגשנו והסברתי לה שאני לא מעוניין ביחסים שהם מעבר לידידות,היא אמרה לי שגם היא חושבת ככה, והיום היא באה לחפש את אשלי,והבנתי שהיא פאקינג שיקרה לי. אז אמרתי לה שתגיד לי את האמת,וזה מה שהיא אמרה שהיא אוהבת אותי.ואני אמרתי לה ללכת." ענה לו ביל בגמגומים וקולו רעד. "אתה? ביל קאוליץ שמוכר ברגישותו אמר לבחורה ללכת כי היא אוהבת אותו..?" שאל אותו שוב וקירב את גבותיו בפליאה. "טום, אני חתיכת אידיוט שזה לא ייאמן. "אמר ביל ושתק שוב, טום החליט לשתוק גם הוא. לאחר כמה שניות נפתחה דלת החדר של ליבי ואשלי יצאה משם, "מה איתה? היא בסדר?" שאל אותה ביל מייד, "היא בסדר גמור ביל, אני חושבת שכדאי שתכנס." ענתה לו ומייד לאחר שקם תפסה את מקומו ליד טום.
ליבי ישבה על המיטה הלבנה וקיוותה שלא נראה עליה כי היא בכתה קודם, היא עדיין לא האמינה שהיא התעלפה שם באמצע הרחוב כמו מטומטמת. הדלת נפתחה וביל נכנס לחדר, עדיין עם הכובע שאסף את שיערו,הוא התיישב בשקט כשמבטו מושפל לרצפה, שניהם שתקו והדממה גרמה ללחץ באוויר.
"אני מצטער." ביל החליט לשבור את השתיקה,
"על מה?"
"על זה שהייתי אידיוט."
"אם היית מצטער על זה ש'היית' אידיוט, היית צריך להצטער על זה שאתה חי" אמרה לו ליבי וניסתה להראות שהיא גאה בכך. "ליבי..." אמר לה ביל ונשמע בקולו עלבון על כך שהיא לא סולחת לו.
"אני באמת מצטער" אמר אחרי כמה שניות. "יצאתי מטומטם ומניאק ואידיוט וכל מה שבא לך, כל ההתמוטטות הזאת היא בגללי,ואני יודע שהיא בגללי,אני פה כדי לבקש סליחה. על הכול." הוסיף שראה שהיא מעדיפה לא להקשיב לו. "תסלחי לי? בבקשה?"
אני מזכירה לכם :
תגובות , מנויים , קבועים ...
זה הזמן [ =
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
