שלום אנשים (:
קודם כל , שמחתי לקרוא את התגובות שלכם, ובאמת תודה .
השתדלתי לכתוב את פרק 16 כמה שיותר מהר, אבל יש לי בעיה עצומה בבצפר, המון לחצים,שיעורים,חוגים,ואני מנסה.מאוד.
יש לי רעיון לסיפור בראש, שהולך להיות מעניין בטירוף !!!
ולפני הפרק, אני מבקשת שתקראו את פרק 2/ 3 , ואת פרק 14/15/16 ,
פשוט שימו לב, בזכות הבלוג הזה הכתיבה שלי השתפרה , מאוד, מקצה לקצה . פשוט שימו לב . זה מדהים.
אז קבלו את פרק 16 , מגיע לכם .
* הפרק יצא קצר מידי !!! כי לא היה לי זמן. אבל ביקשו ממני להעלות פרק, ולא יכלותי לסרב. מצטערת 
פרק 16
קרני השמש שחדרו לחדר מבעד לחלון הכו בשמיכה השחורה שהתחממה והעירה את ביל שפיהוק חזק ולא רצוני נפלט מפיו. כשהבין שהוא נמצא בחדרו ומה ליבי עושה שם, חיוך התפשט על פניו והיד שנחה על פיו קודם לכן ירדה לכיוונה של ליבי ללטף את גבה העטוף בשמיכה.
'ליבי וביל, ביל וליבי. השמות שלנו דומים, איזה מחשבה מעצבנת. אז אנחנו זוג עכשיו לא? כן. דווקא נשמע טוב: ליבי וביל.' מחשבותיו נקטעו כשליבי הסתובבה אליו כעיניה עצומות ומגרונה נבקע קול שלא הראה בכלל שהיא ישנה. "ביל, אתה ער?" עיניה נשארו עצומות.
ביל הסתובב לכיוונה וחייך למראה. "כן, אני ער. ולמה את עוצמת עיניים?"
"כי לוקח לי זמן להתרגל לאור שאני מתעוררת." ענתה .
ביל קם מהמיטה. "אם אני אעמעם את האור ואז יהיה לך יותר קל?"
"כן.תודה" . ביל קם מהמיטה וסיבב את המתג שנמצא קרוב לדלת וחזר במהירות למיטה שגילה שקר לו.
"את יכולה לפתוח עיניים עכשיו." אמר וליבי פקחה את עיניה באיטיות. וביל קירב את פרצופו אליה.
ליבי לא ציפתה לכך נבהלה ממראהו "וואט דה פאקינג הל !!!" צעקה והתרוממה מהמיטה במהירות,
השניים צחקו בקלילות וביל התאבק בצחוק וניסה לדבר. "אני.עד כדי.כך.גרוע?"
ליבי נרגעה והתיישבה על המיטה, "לא, אתה הכי גרוע."
"גרוע שרוצה קפה." ביל סימן בראשו לליבי לבוא אליו, והניח את ידו על ידית הדלת.
"ככה!? ואם אח שלך למטה? שיראה אותי בלבוש תחתון? באמת ביל." היא הזכירה לו .
ביל גירד בראשו שאותו עטף שיערו השחור שהתפרע. "אה...חכי, אני אביא לך משהו." הוא התקדם לעבר הארון ונטש את עמדתו ליד הדלת, דחף את ידו לסוף הארון והוציא חולצה בינונית אפורה וזרק לעברה.
לאחר מכן הוציא מאחת המגירות בוקסר שחור, וזרק לעברה.
הוא התקרב אליה והבחין בהבעה שבה הביטה בחולצה. " אני מצטער, לפני שנה טום עבד עליי שזה מה שהוא קנה לי ליומולדת שלנו. בניגוד אלייך אני נכנסתי להיסטריה שהוא בכלל חשב שאני אגע בזה. אבל, אם את רוצה ללבוש משהו אחר, אין לי בעיה להביא לך."
ליבי לבשה את הבוקסר על התחתון שלה, ואת החולצה. "זה בסדר, אמרת שאתה רוצה קפה, לא?"
השניים יצאו מהחדר, וירדו במדרגות. להפתעתם לא היה שם איש חוץ מהם. "סתם לבשת את החולצה הזו" .
הם לא הספיקו להתקדם לעבר המטבח ולשתות קפה, כי נשמעה מהקומה העליונה צעקה שהבהילה אותם.
"אשלי? " טום ניסה להעיר את אשלי, שישנה איתו באותו הלילה.
"קומי אשלי,"
"די אמא, אין לי בצפר היום." נשמע קולה של אשלי, שסובבה לטום את גבה.
טום מתח את גופו לכיוונה, ועלה עליה כדי שהוא ישכב מולה בסופו של דבר. "אשלי." נשק לה בעדינות על שפתיה. "את לא יודעת מה קורה היום?" שאל. עיניה נפתחו בבת אחת, "העיתונים. היום...היום כולם ידעו שאנחנו, ביחד." אמרה וגלגלה עיניים. "נכון." ענה ואשלי התרוממה מהמיטה וחשפה את החולצה של טום שהסתירה את כל גופה עד הברכיים. "היום כולם ידעו שאנחנו זוג טום!!!"
טום לא הספיק להגיב ואשלי צעקה לאושר וירדה למטה במהירות.
"את לא נורמאלית שזה כואב." אמר לעצמו טום וירד אחריה.
"את רצינית? הבהלת את כל השכונה." אמרה לה ליבי כשראתה את אשלי יורדת במדרגות עם החולצה של טום. אשלי התעלמה מתגובתה של ליבי. "איפה העיתון?" שאלה בתקיפות כך שהשאלה הופנתה לליבי וביל כאחד. "איפה העיתון?" חזרה על עצמה כשראתה ששניהם המומים למראה. "בחוץ" ענה לה ביל.
אשלי קיפצה במהירות ויצאה מהבית בריצה לעבר העיתון, הותירה את ביל וליבי מעבירים מבטים של הלם מאחד לשני. לא עברה דקה ואשלי חזרה עם העיתון בידה המורמת מעלה, ורצה שוב במעלה המדרגות.
"היא...תמיד ככה?" שאל ביל את ליבי והמשיך לבהות בדלת. "מאיפה אני יודעת? אני הרי לא מכירה אותה." ענתה בקלילות והתקדמה לעבר המטבח. "היי! אני זה שרציתי קפה." קרא אליה ועקב אחריה לעבר המטבח. "רצית קפה תקבל קפה." אמרה וחיפשה במבטה את צנצנת הסוכר. "אה,ליבי,אנחנו מכינים קפה במכונה" אמר. "כן! ידעתי את זה, עכשיו אתה צריך להזכיר לי איפה המכונה הארורה." ביל התקרב לליבי וחיבק אותה מאחור. "שם." אמר ונישק אותה קלות בנקודת האמצע בין עורפה לבין צווארה, "נו באמת ביל, שנינו יודעים ששום מכונת קפה בעולם לא תיכנס לי לפה." ביל המשיך לנשק אותה בעורף ובצוואר. "והלשון שלי,כן?"
אשלי התהלכה לאורכו של החדר של טום,בעוד הוא קורא ברפרוף את כתבת השער עליו ועליה ומידי פעם שולח מבטים לעברה של אשלי. "אני לא מאמין... אני פשוט לא מאמין. מאיפה מביאים את כל השטויות האלה? מה שכתוב פה...'עדים מוסרים כי אשל וטום מבלים עד השעות הקטנות של הלילה ומעירים את השכונה כולה.' אין...ענקית העיתונות הזאת." מלמל טום לעצמו בהתלהבות יתר, אשלי ששמעה את מלמוליו עדיפה להתעלם ולחזור למחשבותיה. 'אוקי,מה אני יודעת? אני חברה של טום,אני בלהקת טוקיו הוטל,כולם יודעים שאני בלהקת טוקיו הוטל,ועכשיו כולם יודעים שאני חברה של טום. אני כ"כ צריכה לעכל את זה. בקרוב, ממש בקרוב אני אעכל את העובדה ה"מדהימה" הזאת.אוי.'
אה ! אני כזאתי רעה !
הפעם : 20 תגובות .
אוהבת אותכן קוראות שלי 3>
ול"ג בעומר שמח [:
Dafna , .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
