פרק 15
"ביל...אני לא יודעת עכשיו..." התחמקה ליבי בצרידות ותנועתה העידה על הלחץ שעטף אותה.
"בבקשה ליבי, אני רק מבקש שתסלחי לי." אמר לה ביל ומבטו המתחנן ייסר את רגשותיה ,
"אני סולחת ביל, אבל אני חושבת שכדאי שננתק קשרים."
"מה? למה?" , "אחרי כל מה שקרה... זה לא יכול להמשיך. ידידים או לא – זה יהיה קשה לשנינו ביל. מה שאני מרגישה אלייך לא ישתנה בקרוב, אתה ראית בעצמך, אם זה הגיע לרמות כאלה שאני אתעלף ברחוב. תבין אותי, זה יהיה קשה 'לשקם' את הידידות שכמעט נוצרה בינינו." אמרה ודמעה נטפה מעיניה.
"ליבי..."
"לא ביל, די. אני לא רוצה להתמוטט פה שוב, אז בבקשה,אל תסתכל עליי ככה" אמרה כשהבינה שמבטו שובה אותה. "אני צריכה חופשה מכל מה שקו.."
"אני אוהב אותך." קטע אותה ביל ולפי ששמה לב דלת החדר נטרקה בשקט שהותיר את ליבי המומה ודומעת.
'אני אוהב את ליבי? אני לא מאמין ... אני אוהב את ליבי.' חשב לעצמו ביל כמחשבות מציפות את ראשו.
היציאה המסעירה שלו מהחדר והפנייה החדה לכיוון המדרגות שמובילות ליציאה מבית החולים הבהילו את טום ואשלי שלא הבינו מה עובר עליו, השניים מיהרו להבין מה קורה: אשלי פנתה לחדרה של ליבי שוב, וטום רץ לעברו של ביל אחרי הנהון של הסכמה ביניהם,
"ביל! מה עובר עלייך!? קרה משהו?"
"כן." ענה לו ביל והמשיך ללכת במהירות.
"יופי, מה?"
"אני מטומטם." ביל האט את הליכתו.
"מה כבר קרה לעזאזל?" תפס טום בכתפו של אחיו וסובב אותו אליו.
"אני אמרתי לליבי שאני אוהב אותה" ענה לו בגמגום קל והשפיל את מבטו ארצה.
"אתה עשית מה ?!" שאל אותו טום בפליאה .
"אמרתי לך ש..." ,
"שמעתי טוב מאוד מה אמרת ביל, מספיק טוב כדי לדעת שאמרת לי שאמרת לליבי,החברה הכי טובה של חברה שלי, שאתה אוהב אותה"
"זהו, שאני לא בטוח אם אמרתי את זה כי התכוונתי. או כי זה סתם נפלט לי כי אני מטומטם" ענה .
"ביל, תחשוב על זה טוב? אל תפעל לפני שאתה בטוח מה אתה מרגיש." אמר טום והוביל את שניהם חזרה במדרגות. "תודה טום,תודה על הכל,תודה שאתה איתי,תודה. אני לא יודע מה הייתי עושה בלעדייך." אמר לו ביל וחיבק אותו, "בבקשה..ביל" אמר טום אחרי שחיבק אותו חזרה בפליאה.
"היא נרדמה שוב, אני דאגתי לזה." הרגע נקטע ע"י אשלי שדיווחה על מצבה של ליבי, היא ראתה מה מצב הבנים באותו רגע וחייכה חיוך קטן ונבוך.
"אה, אני חושב שכדאי ששנינו נלך.ביל יישאר לשמור עליה, יש להם על מה לדבר." אמר טום ופנה לביל ואשלי במבט של 'על-תשאלו-למה-פשוט-תעשו' .
"כ..כן, ביל, כדאי שתישאר,היא אמורה להתעורר עוד רבע שעה בערך או שתעיר אותה. דיברתי עם הרופא, הוא אמר שאפשר לשחרר אותה כבר ישר אחרי שהיא תתעורר. אתה יכול להחזיר אותה אחר כך נכון? יופי. הבגדים שלה מאחורי הפרגוד בחדר שלה, אז תביא אותה אליכם הביתה? אני וטום נהיה שם."
"בטח." ענה ביל בלית ברירה, באמת היה לו דברים לדבר עליהם עם ליבי.
"יופי, אז אשלי, אנחנו נזוז." אמר טום וסימן לביל במבטו שהכול יהיה בסדר. אחרי שביל הנהן בהסכמה טום ואשלי התקדמו למדרגות וירדו בהם ברוגע, כשהם נעלמו במורדם ביל הסכים לעצמו לשבת ולשקוע במחשבות.
'יופי. עכשיו נתקעתי. מה אני עושה אחרי שהיא מתעוררת? מתנהג כאילו לא קרה כלום? כן. עכשיו נחשוב איך הגעתי למצב הזה? איך אני אוהב אותה פתאום? הרי לפני שעתיים ולפני שבוע הראתי ואמרתי לה במפורש שאני לא מעוניין איתה במערכת יחסים רצינית.אני בן אדם הפכפך עד כדי כך?'
ביל התקדם בחשש לעבר החדר של ליבי ופתח את הדלת בזהירות יתר, הוא נזכר באותו הריח החריף שהריח מקודם באותו החדר. ליבי אכן ישנה, וביל התקרב אליה. כשהיה מספיק קרוב, רכן לעברה ולחש לה בעדינות.
"ליבי, קומי." תזוזה זהירה שלה וביל נרתע במהירות והתרחק מעט, שלא יקרה משהו.
היא התעוררה והתבוננה בביל במבט ריקני ועמדה לראשונה מזה שעתיים, המבט של ביל ליווה אותה בעודה מסתובבת בחדר וביל ניחש שהיא מחפשת את הבגדים שלה, "הם מאחורי הפרגוד." אמר בקרירות.
"טוב." ענתה ונכנסה לאחורי הפרגוד, היא התלבשה במהירות ויצאה, "איך ידעת שאני בא לשחרר אותך?" שאל. "אשלי אמרה לי." ענתה וניתן היה לשמוע את הכעס בקולה. "זזנו?" שאלה ופתחה את הדלת.
"בואי." אמר והחל להתעסק עם הפלאפון שלו בזריזות, נכנס לקטגוריה טיוטות ובחר הודעה שכתוב עליה 'תבוא לאסוף אותי' ושלח אותה לנהג שלו. עד ששניהם ירדו במדרגות בשתיקה הנהג כבר הגיע.
"לאן?" שאל הנהג כשהשניים נכנסו למכונית, "הביתה" ענה ביל במהירות והסתכל על ליבי שמבטה פנה אל חלון המכונית. הנסיעה עברה בשקט מוחלט, שרק הרעש של המכונית וכמה צופרים נשמע, וכיפר על השקט ששרר בין ביל לליבי ולנהג. המכונית נעצרה מול דלת הבית של ביל וטום והשניים יצאו מהמכונית לעבר הבית.
"רוצה לשתות משהו?" שאל אותה ביל בשקט כשנכנסו, "מים." ענתה וסקרה את המקום שמוכר לה כל כך.
"ליבי, בואי נדבר בבקשה.מה שקרה היום באמת מצריך כמה הבהרות." אמר והושיט לה כוס מים שאדים שקופים עטפו אותה וצרבה מעט לאצבעותיה של ליבי בשל הקור כשלקחה אותה בעדינות מידו של ביל.
"התכוונת למה שאמרת לי ביל?" שאלה והשפילה את מבטה לכוס המים שבידה.
"כן ליבי." ענה בקול צרוד. ליבי לא אמרה כלום, רק לגמה לגימות קטנות וזהירות מהמים שברשותה, מבטה נדד לעבר מבטו של ביל שנח עליה כל הזמן. "מה?" שאלה כשביל הסתכל עליה בחולמניות, "מה את רוצה שיהיה עכשיו,ליבי? שגילינו ששנינו אוהבים אחד את השני?" שאל בחיוך. "ביל, מה אתה רוצה? זאת החלטה שלך, אתה יודע מה אני רוצה. בעצם, אתה יודע טוב מאוד מה אני רוצה." ענתה והסתכלה עליו במבט אדיש.
ביל התקרב אליה, ולקח בעדינות את כוס המים החצי מלאה והניח אותה על שולחן קטן שעמד לידם. לאט לאט והיא יכלה להרגיש את נשימותיו החמות מכות חלושות על פניה, "אני רוצה אותך, ליבי." פלט במהירות ופתח את עיניו לרווחה. המרחק ביניהם הצטמצם וביל, שראה כי היא לא מגיבה, החליט לנשק אותה.
הוא קירב את שפתיו לשפתיה והמגע ריגש את שניהם,הוא החדיר את לשונו החמה לפיה בחשש, ונשיקתם העדינה והאיטית הפכה אותם למאושרים כך שהם איבדו את חוש הזמן.
הם עלו למעלה, נזהרים שלא יתנתקו אחד מהשני. ביל הלך קדימה וליבי אחורה – נאחזת בביל ביד אחת ובשנייה בקירות, בדרכם לחדרו של ביל עברו דרך החדר של טום, ששם שהו טום ואשלי.
כשטום ואשלי הגיעו בפעם השנייה באותו יום לביתם של טום וביל, אשלי נתקלה במגזין ישן ששכב על הספה,
ובדרך של אסוציאציות הגיעה לזיכרונה העובדה שביום המחרת טום ואשלי ישחררו הודעה לציבור ולעיתונות שהם ביחד. והיא וטום יוצאים לחגוג יחד עם הלהקה, ושבוע אחר כך הם יוצאים איתה לסיבוב הופעות.
"טום, מחר בצהריים יש לנו מסיבת עיתונאים." אמרה לו, בתקווה שהוא יזכור מה הם אמורים לומר.
"אני יודע אשלי"
"טום! מחר אנחנו מודיעים שאנחנו ביחד, לא אכפת לך?"
"אשלי, אני מודע לכך – שמחר אנחנו מודיעים שאנחנו זוג. אמנם, זה בהחלט הולך להיות מרגש ומלחיץ,
אך אני בטוח שאין שום צורך לייחס לזה חשיבות כרגע ולהירגע." דקלם טום והסתכל על אשלי בחיוך.
"מאיפה הבאת את זה עכשיו?"
"אה, התאמנתי על זה כל היום. הייתי בטוח שתשאלי." ענה, ונישק אותה על שפתיה.
"טוב, עכשיו מותק שלי, זכית בפרס לכבוד זה שהרגעת אותי, להכין לי קפה יתקבל בברכה." אמרה בחיוך והובילה את טום לעבר הדלת.
"ואם, לא?" שאל והחזיק את עצמו, כל שמנע ממנה להמשיך למשוך אותו.
"אז יקרה משהו ממש רע!" והתקדמה לבדה לעבר הדלת, הצמידה אליה את אזנה והקשיבה בדריכות,
"שמעתי קולות." אמרה כדי להסביר את התנהגותה, "יש פה מישהו,טום." הוסיפה אחרי מספר שניות.
"אה, זה בטח ביל וליבי." אמר והתקרב אליה, "כן, ביל וליבי יכנסו לחדר של ביל וישמיעו גניחות ואנחות שלא מהעולם הזה?" שאלה בציניות, וטום סימן לה לפתוח את הדלת.
אשלי פתחה את הדלת באיטיות כך שהדלת נפתחה חמישה סנטימטרים מהמשקוף, ואכן,ליבי וביל נצפו מתנשקים בעדינות ומנסים למצוא את דרכם לחדרו של ביל, אשלי וטום צחקקו וחזרו לחדר.
זה בהחלט היה יום יפה .
היום אני רעה !!!
כמה שאין מתח...
אבל , אני מציבה היום אולטימטום :
10+ תגובות ופרק 16 יעלה .
XDDDDDDDDDDDDDD
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
