אני נועה, אני מתוסכלת, ובסך הכול אני חושבת שמיציתי את חיי הצעירים.
אז באמת - למה פתחתי בלוג? כי אמא שלי היא workaholic אמיתית, כי את אבא שלי לא באמת מעניינות הבעיות שלי, כי לכל החברים שלי רק עבודה וgenerally, כי רק לי אין. מאז שפניתי למשרד התעסוקה בתל אביב ופקידה חביבה חתמה בכל מקום כי אני כשרה לעבודה, ידעתי שמטרתי היחידה בחיים (חוץ מלהתחתן עם ג'סטין טימברלייק - אבל ג'סיקה בייל לקחה לי אותו) היא לעבוד, ולעבוד הרבה.
וחוץ מזה, זה גם יהיה מקום נפלא לפרוק בו דו-שיחים שכאלה. יש לי זכרון כמעט פנומנלי (ועדיין אני שוכחת תאריכים של מבחנים) מה שלא מונע ממני לתעד כמעט כל דו שיח בחיי... באמת.
- תלבשי את זה.
- לא רוצה. מי הולך עם חולצה מכופתרת ללשכת התעסוקה.
- ללשכה? את לא הולכת לראיון עבודה אצל קופרלרנר? עם עדי?
- כן. קופרלרנר קבע איתנו בתחנה. אבל בפעם האחרונה הוא הציע לנו לעבוד במתנ"ס.
- התחנה ברחוב לוינסקי?
- את יכולה לקרוא לזה התחנה המרכזית.
- את יודעת שאני לא אוהבת את המקום הזה, מאז שהלכתי שם לאיבוד כשחזרת מהנגב.
- לא אמא, אני הולכתי אותך לאיבוד.
- זה גם נכון, בגלל זה אני לא סומכת עלייך.
- את לא סומכת עליי בגלל שהולכתי אותך לאיבוד? מצטערת, זו הייתה הפעם הראשונה שלי במקום.
- לא נכון. את תמיד נוסעת משם לחברים האלה שלך, ברמת אביב ג'.
- הם גרים בנאות אפקה ב'!
- אותו דבר. עיר בלהות.
- תל אביב? עיר בלהות? היא יותר טובה מחולון.
- גם חולון היא עיר בלהות. כל עיר במדינה הזאת היא עיר בלהות. בראש ובראשונה רמת גן. מה עשו מהעיר הזו, עם כל הכבישים.
- מה רצית שיעשו ברמת גן? אולי שישאירו שם פרדס עם עצים ובתים בערבה? אמא, ממתי נהיית כל כך מיושנת?
- אני לא מיושנת, אני פשוט לא מבינה למה צריך כל כך הרבה כבישים! למה צריך כל כך הרבה כבישים?
- לא יודעת, לא נוסעת בכבישים, אין לי רישיון.
- למה באמת?
- אין לי כסף.
- בגלל זה את הולכת עכשיו לראיון.
- זה לא ראיון.
- את הולכת לקופרלרנר ולוקחת מה שהוא מציע לך.
- אני לא הולכת לאסוף כדורי סל עם מוקוזו של ילדים בכיתה ב'.
- אז לא במתנ"ס! יש הרבה מקומות לעבוד בהם בתל אביב!
- עדי לא רוצה לעבוד בחולון.
- אז איפה גברת עדי רוצה לעבוד?
- גברת עדי רוצה לעבוד קרוב לבית, את מבינה אותה?
- אני מבינה אותה, זה לא אומר שלא צריך לקחת מה שיש כשיש כל כך הרבה דברים לממן.
- אז למה את לא נותנת לי כסף?
- כי אם אני אתן לך כסף עכשיו אני אתן לך כסף בגיל 20, ובגיל 25.
- וזה רע כי?
- כי את נמצאת בגיל שאת צריכה ללמוד להסתדר בעצמך.
- בסדר, לעדי אין את אותה בעיה.
- אבא של עדי מיליונר?
- לא, מה הקשר?
- אז לעדי יש את אותה בעיה. אל תהיו פרימדונות, שתיכן.
- אנחנו לא פרימדונות! אנחנו הולכות לעבוד, לא במתנ"ס.
- אז איפה כן? את חושבת שהאפשרויות בלתי מוגבלות?
- את אמרת את זה לפני דקה.
- זה בשביל להכניס בך מוטיבציה. תעבדי במתנ"ס. יש שם הרבה כסף.
- למנהל המתנ"ס אולי.
- אז אולי תעבדי ברשת מזון? בארומה הזה שאת כל כך אוהבת?
- לא רוצה, הם כל כך פלצנים...
- והנה נכנס עניין העקרונות. עקרונות שמקרונות, את לא תגיעי לשום מקום ככה.
- קופרלרנר אמר שיש עבודה ב"פריגת".
- נו, קדימה! תעבדי ב"פריגת"!
- אבל זה ברמת גן, עיר הכבישים.
- לא, אני לא מסכימה לך לעבוד שם.
- אבל אמא, עקרונות שמקרונות.
- זה לא עקרון, זה פשוט שאין לך כסף לא לאוטובוסים ולא לרישיון, אז מי תצטרך לאסוף אותך מעיר הבלהות?
- את.
- יפה, אז לא.
- מה יש לך מרמת גן?!
- אמרתי את דעתי בנוגע לרמת גן. אולי תעבדי בבורגר-ראנץ'?
- כן? במקום שבו כל לחמניה היא 95 אחוז אוויר?
- כן! שם.
- לא רוצה. אני שונאת את האוכל המגעיל שם.
- אוכל מגעיל זה כל אוכל שאת אוכלת חוץ מהאוכל שלי.
- נו, אז אני אעבוד אצלך. אני אוכל את האוכל שלך ואת תשלמי לי.
- קודם תאכלי. אחרי זה נדבר על תשלום.
- אולי אני אעבוד ב"אופיס דיפו". אולי יתנו לי שם הטבות.
- נו, מצויין!
- אבל קופרלרנר אמר שאין הרבה סיכויים.
- קופרלרנר אמר שגם עושים כסף במתנ"ס.
- גם את אמרת.
- נו באמת, אמרתי את זה רק בשביל שתעשי עם עצמך משהו.
- מתי את אומרת את האמת לאמיתה?
- כשאני אומרת שאת צריכה ללכת לעבוד ב"אופיס דיפו"!
- טוב, בסדר, נראה אם עדי תתלהב.
- עדי לא צריכה להתלהב. זה עבודה. זה לא מלהיב.
- כן, אבל בכל זאת, אני רוצה לעשות משהו שאני אוהבת.
- בעבודה שאוהבים עובדים רק אחרי שלמדת ארבע שנים והחלפת 3 עבודות לפחות. יש לך זמן עד אז.
- את עובדת בעבודה שאת אוהבת?
- בטח.
- אז אני אעבוד אצלך. את אמא שלי ואת בוסית שלי גם ככה. וחוץ מזה, בחיים לא יהיה לך אומץ לפטר אותי.
- זה אומר שאת חותמת לכל החיים ואני לא מבסוטית מזה.
- טוב, אז "אופיס דיפו"?
- כן. "אופיס דיפו".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
