פרק שלישי
היא עמדה וחשבה.ההתרגשות והפרפרים בבטן עשו לה סחרחורת קלה.היא הביטה לצדדים כאילו מחפשת מישהו.
המקום היה גדול,התקרות גבוהות והמרחב הענק והפתוח שהיה מאור בעיקר בהיותו של היכל עשו רובו זכוכית עבה היה מלא בחנויות רבות,צבעוניות וזוהרות שהיו בכל מקום.
חנויות מעצבים ליד דוכני חולצות ומזכרות לתיירים טריים,חנויות פרחים לאותם פוגשי ליבם שרצו לשמח את חציהם השני ומסעדות יוקרה ליד עוד קיוסק קטן-מה ששבר את האי שיוויון.
אנשים רבים עברו פה ושם.חלקם מיהרו,רצו וזירזו את קרוביהם לבוא,כניראה כדי לא לאחר לטיסה,
חלק פשוט ישבו והמתינו בעייפות וחלקם רצו לחבק אחד את השני באושר רב כאילו לא ראו זה את זו שנים ארוכות.
אנשים עם תיקים גדולים ומזוודות מילאו את המקום,שהיה בשביל חלק כתחנה ראשונה-לאלה שהגיעו למקום שונה בשביל להתחיל בחיים חדשים
או אחרונה-לאותם אלה שברחו לבנות ריגוש חדש במקום אחר.
אבל בישבילה זה היה עוד מקום מפגש שבו עוד כמה דקות תצטרך להתחיל בשלושת הימים הכי הזויום-מבחינה טובה-שקרו לה לאחרונה.
היא עדיין לא יכלה לקלוט שהיא-דווקא היא-לקנאתם של הרבה אחרות וחלומם של מיליוני בחורות צעירות,רק היא נבחרה לבלות בחברתם 3 ימים שלמים,מה שעורר את ההתרגשותה, שאפילו שבדעתה היה חתום כי זאת עוד "סתם להקה".
היא הביטה לכל עבר ובחנה את האנשים שעברים ובאים מן היציאה וסיבבה מדי פעם את ראשה לראות את חבורת המעריצות הרבות שעמדו מחוץ לבניין הגדול עם שלטים,בלונים ותמונות ,צרחו בהתרגשות רבה והתאפקו נורא לא לבכות מרוב אושר.
ג'ני בקושי הספיקה לתת חיוך קטן לעבר המעריצות ולסובב את ראשה וכבר התמלאה איזור היציאה בבחורים צעירים עם מצלמות גדולות שכניראה באו לתעד את האירוע הכניסה של הבנים לארץ הקודש.ריצ'רד בא עימם יחד עם עוד אנשים שג'ני לא הכירה.
"היי!אתה לא אמרת שהם יבואו!קבענו בלי מצלמות"-קראה ג'ני וניגשה לריצ'רד ששילב את ידיו ועמד בציפייה עם פניו ליציאה ודיבר עם אחד מהפפרצי,התעלם מג'ני לגמרי.
"היי! אתה מקשיב לי?"-אמרה ג'ני שנית בקול חזק יותר ונגעה בידו של ריצ'רד על מנת לתפוס את תשומת ליבו.
"אז אמרנו..חוץ מזה הם רגילים לזה לגמרי,זה לא יהרוג אותם."-אמר ריצ'רד מבלי להסתקל אפילו טיפה על ג'ני.מבטו לא זז והיה ממוקד בדלת היציאה שממנה כביכול דקה-דקה היו אמורים לצאת חברי הלהקה. אף על פי שזאת לא באמת הייתה בעיה מבחינתה,ואילו לא ההתרגשות הרבה הייתה סוגרת על המקרה את עינייה בלי שום בעיה
ג'ני הרגישה כאילו ברגע זה היא האחרונה שמודעת למה שהולך לקראות-מה שהכניס אותה ללחץ עצום עוד מזה שהייתה בו עד כה,היא החמיצה פנים והחליטה לומר לריצ'רד כל מה שחושבת עליו.
"ריצ'רד!אתה מתכנן דברים בלעדיי! יש עוד הפתעות שאני צריכה לדעת עליהם?! לא שאני אבין נתת לי עבודה ואתה לא משתף אותי בחלק מהתוכניות שלך? ועוד לחשוב שאני צריכה להיות איתם 24 שעות ביממה,3 יממות ליתר דיוק,ואני האחרונה שכניראה לא בעיניינים פה, אתה מבין אתה חומרת המצ...."-נקטעה ג'ני וראתה שריצ'רד כלל לא מקשיב לה ורק בחיוך רחב פנה בהליכה מהירה לעבר היציאה.
מהומה התחוללה באיזור והצלמים פתחו מצלמות ורחש דיאפרגמות ניפתחות וניסגרות מילאו את האולם...
הפלאשים הבוהקים של צלמי הפפרצי סינוורו את ג'ני והצעקות של המעריצות שעמדו אומנם מחוץ להיכל אך נישמעו חזקות מתמיד החרישו את אוזניהם של כל הבאים וההולכים בנתב"ג.
בפנים מבולבלות היא העבירה את מבטה ממנהלה הלא קשוב אל מקור ההתקבצות
שמשם ניתן היה לראות כ-7 דמויות יוצאות זה עתה מהיציאה.
לרגע ג'ני הרגישה שכל גופה השתתק,אך היא נתנה נשימה אחת גדולה ופנתה בהליכה מהירה לעבר האורחים וניסתה בכל כוחה להיראות הכי רגועה ונינוחה שרק יכלה.
מחשבות רבות פיצצו את ראשה של ג'ני והיא דאגה כל כך וניסתה לחשב כל מהלך קטן אשר הולכת לעשות ברגע זה.
.."אלוהים הם כבר פה, מי מהם מי?אני לא זוכרת שמות!פאק כישלון,ומה עם אני אפול עכשיו?זה ישלים את האווירה...ואוו הבחור ההוא ממש גבוה,כמו השני אחריו..כמו השלישי..הם לא 4? למה הם שבעה?!?!..."
היא התקרבה יותר ויותר לעבר הבנים וכעת היא הייתה יכולה להבחין בתווי פניהם ותיאורם המלא.
אחד הבנים,שהיה הכי קרוב לג'ני ניראה גבוהה.שיערו השחור והארוך היה חלק ומסורק לאחור,כובע שחור-לבן הצמידו לראשו.הוא חבש משקפיים גדולים שהסתירו את פניו והיה בילתי ניתן לראות את עיניו.הוא לבש ג'אקט לבן וג'ינס שהסתיים בזוג מגף בוקרים מהודרים-ישר זוהה על ידי ג'ני: זהו ביל.
הבחור שהיה מאחוריו ניראה לא פחות גבוהה ממנו.הוא חבש כובע לבן גדול והיה קשה לא להבחין בקוקו ראסטות ארוך ושטני שהיה מאחורי ראשו.
פניו גם הם היו מוסתרות מאחורי משקפשי שמש גדולים.
הוא לבש בגדים רחבים,ג'אקט גדול בצבע לבן ומכנס ג'ינס רחב עוד יותר.
הופעותו של הבחור הסגירה את זהותו,זהו הרי טום-הגיעה לעוד מסקנה ג'ני.
מאחורי טום היה ניתן להבחין בעוד 2 בחורים.
אחד מיהם היה עם שיער בלונדיני שחבש כובע שחור והסתיר את פניו מעט,עיניו היו חומות-אף על פי שפניו היו מוסתות מטה ג'ני הבחינה זאת בקלות.הוא לבש ג'אקט חום וג'ינס כחול משופשף..ידיו היו דחוסות בתוך כיסי הג'ינס שלו והוא הלך הליכה מהירה-גוסטב חשבה ג'ני בראשה..
הבחור השני,כאל האחרון שנישאר היה גאורג .היה לו שיער חום חלק,ארוך וגולש שהגיע קצת מתחת לכתיפיו הרחבות.עיניו היו ירוקות והוא לבש חולצה לבנה שהדגישה את עיניו עוד יותר.הוא הלך בהליכה מהירה לצד גוסטב והביט לצדדים בחיוך רחב.
כל הארבעה היו מוקפים בעוד 3 בחורים גדולים עם מעילים בצבע כחול כהה שניראו מאיימים לגמרי.
ג'ני הייתה יכולה כמעט לשמוע את פעימות ליבה הלא קצובות ואת נישמתייה הכבדות,הלחץ וההתרגשות גברו בכל צד וצד שעשתה לעבר הבנים שהתעסקו זה עתה יותר בלנופף לשלום לכל האנשים שבאו לפגוש אותם ולחייך חיוכים רחבים למצלמות הפפרצי.
הצד האחרון והיא כמעט הייתה במרחק נגיעה מביל שכרגע הבחין שהיא ניגשת עליהם,היא ניסתה ככל האפשר לחייך עליהם ואספה את כל ריכוזה על מנת לא לפשל והתחיל לגמגם.ביל סיבב אליה את מבטו אז ישירות הסיט את פניו לעברו של טום.
"היי הייתי בטוח שיביאו לנו איזה גוצה קטנה"-אמר ביל לטום בגרמנית בקול חלש ושניהם ציחקקו יחדיו.
פנייה יש ג'ני החמיצו בין רגע,הרגשת הלחץ וההתרגשות נעלמו והיא רק נתנה בהם מבט כועס ומאכזב.
"שמעתי את זה.."-אמרה ג'ני בנמיית כעס קטנה וישלבה את ידיה תוך כדי שהחזיקה בידה קלסר קטן מלא דפים.
ביל וטום רק החליפו מבטים בניהם וחיוכו זה לזה חיוך מתבייש ואז פנו את מבטם לעברה של ג'ני בהתעלמות גמורה ממה שקרה הרגע.
ג'ני בכל כוחה ניסתה לא לגלגל את עינייה בחוסר עיניין.היא לא אהבה אותם עוד לפני שנחתו,ועכשיו הרגישה שהיא לא אוהבת אותם עוד יותר מאז שביל פתח את פיו.לפני כן סתם הייתה לה הרגשה שזה עוד להקה מצליחה שכולם ישכחו אותם עוד כמה שנים,אבל כעט היא גיבשה עליהם דעה שלמה שנבעה מכך שהם היו מתלהבים גסי רוח,
אך היא הצליחה להתגבר על זה לרגע ונתנה חיוך קטן,וכשראתה שכולם התקרבו והתאספו לידה במרחק מספיק קרוב כדי שלמרות הצרחות שהתחוללו מאחורי גבה, של המעריצות שרק גברו וגברו, כולם יוכלו לשמעו אותה בברור, והיא התחילה ב"נאום הפתיחה" שהתכוננה עליו לילה שלם.
"שלום,ברוכים הבאים לישראל.קוראים לי ג'ני..."-אמרה.
הבנים רק ניסו לחייך עליה בנימוס אך ראו עליהם שהם היו עייפים מאוד מהטיסה ורצו רק לסיים כמה שיותר מהר,אז ג'ני החליטה לקצר את מה שתיכננה לומר.כי גם לה-כמו להם לא היה חשק להיות בקרבתם כמה שיותר או שמקרה שלהם פשוט ללכת לישון ,לנוח ולצבור כוחות להופעה הצפוייה הערב.
"ביל"-אמר וחיוך חיוך רחב. הוא הושיט את ידו ולחץ את ידה של ג'ני מבלי שהייתה מוכנה לזה.
בבלבול קטן ג'ני לחצה את ידו חזרה,משום מה החיוך השובה לב שלו עדיין לא נתן לה לשכוח את ה"יציאה" שנתן מלפני כמה דקות.
"טום"-אמר גם הוא ולחץ את ידה כמו שעשה אחיו.
"גוסטב","גיאורג"...
"נעים מאוד...."-אמרה ג'ני וחייכה מתוך נימוס והמשיכה את דברייה.
"בקצרה: אני התלוואה אליכם במשך שלושת הימים הללו שבו תבקרו בארציינו.כל שאלה או בקשה שתיהיה לכם אתם יכולים לפנות אלי,אני אשמח לעזור לכם בכל דבר שהוא"-אמרה ג'ני תוך כדי שהפגינה הגרמנית המבריקה שלה.
"אוקיי,לי יש שאלה ראשונה! מתי הולכים למלון?"-שאל טום בפיהוק רחב.
"לא!יש שם בנות בחוץ,נילך לא לפני שנעבור להגיד להן שלום"-אמר ביל והדף את טום הצידה מעט ועבר בהליכה מהירה על פני ג'ני שליוותה אותו במבטה והסתובבה לראותו הולך לכיוון היציאה מהנתב"ג לעבר חברות הבנות שעמדו מחוץ לבניין וכמעט ניראו מעולפות כשראו שביל בעצם מתקדם לעברם.
טום לקח נשימה,שהעידה על שהיותו עייף בטרוף,משך מעט את תיק הצד שלו,שנשא איתו, על מנת לסדרו והלך אחרי ביל,כך גם גוסטב וגיאורג.
מכיוון שכעת היה ניתן להבחין בתזוזה כולשהי הצלמים לא ביזבזו רגע ורצו אחרי בנים אם פלאשים מסנוורי עיניים,
שלושת הבחורים הגדולים והמאיימים שהלכו צמוד לבנים כמעט הדביקו את קצבם וכבר עמדו ליד היציאה והרחיקו את האנשים שניראו להם קרובים קצת פחות מ3 מטר.
מכיוון שאיש בעצם לא מעוניין להקשיב לג'ני וכולם ניראו די עצמאיים למדי,היה נירא כאילו הם לא ממש צריכים את הופעתה לידם.
ג'ני הורידה חיוך וכעט עטפה את פנייה הבעה של :"זה-הולך-להיות-שלוש-ימים-ממש-לא-פשוטים"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
