החיים ממשיכים.

אני אוהבת אותו.

אני עדיין אוהבת אותו.

לא מצליחה להוציא אותו מהראש.

למרות כל השנאה.

רוצה אותו.

הכול התחיל בכיתה ה', כשילד חדש בא לכיתה שלנו מאוקראינה (נקרא לו ר'). עוד מאז הוא אהב אותי, ואני בלי לשים לב לזה –  אהבתי אותו. בכיתה ז', עברתי לבצפר אחר, והוא עבר לחטיבה שאני הייתי אמורה להיות בא עם כל היסודי. בשנה הזאת ידיד שלי (שהיה בקשר די טוב איתו) חפר לי על זה שר' אוהב אותי, חשבתי שהוא צוחק עליי והתעלמתי, באותה שנה היו לי 2 חברים, נשיקה ראשונה, הידרדרתי לעישון ואלכוהול פה ושם. ואז החלטתי לחזור לחטיבה שאליה הייתי אמורה להגיע (שם גם נמצא ר' וכמה מהחברות הכי טובות שלי כיום). בתחילת השנה נדלקתי ממש על ר', עד שהוא שלח לי SMS "הי, זה ר' בא לך לצאת לאנשהו?" לפני זה אף פעם לא ממש דיברתי איתו קצת וזה היה ממש נחמד – הנה קיבלתי את מי שרציתי בלי להתאמץ אפילו. ואז יצאנו, וכבר התנשקנו, הוא הציע לי חברות – זה היה פתאומי ומהר מדי אבל הסכמתי בלי לחשוב על זה אפילו. יום למחורת נסעתי לחברים שלי בנתניה ואז השתכרתי שמה ממש ממש (הפעם הראשונה ששתיתי ממש הרבה) ואיכשהו זה הגיע למצב שהתחלתי להתנשק עם האקס שלי. קיללתי את עצמי כל הבוקר למחורת, אני אפילו לא רציתי את זה, כלומר הוא עכשיו הידיד הכי טוב שלי ואני בכלל לא נמשכתי אליו. אחרי זה באתי הרבה פעמים לר', בבצפר לא בדיוק דיברנו או הסתובבנו רק "הי" ונשיקה קטנה בפה (הוא לא ידע על אותו יום בנתניה). גם לא ממש יצאנו ביחד, רק פעמיים (פעם בפגישה הראשונה ופעם כי הכרחתי אותו לצאת איתי). הוא גם אף פעם כמעט לא דיבר איתי בפלאפון – רק בSMS. פעם התקשרתי אליו ב11 בערב, כשיצאתי. שאלתי אותו איפו הוא אז הוא אמר שהוא עם חברים שלו וכמה בנות וכששאלתי אותו אם בא לו שאני אבוא אז הוא ניסה להתחמק ואמר שהוא יתקשר אליי יום למחורת – הוא לא התקשר. התחלתי ממש לאהוב אותו, והגענו למצב כזה ששכבנו, הפעם הראשונה שלי. מאז לא דיברנו כמעט בכלל, לא באתי אליו, לא יצאנו בבצפר בקושי אמרנו "היי" אחד לשני. ניסיתי להידבק אליו אבל הוא התעלם. יום אחד בערב הוא שלח לי SMS "רוצה לבוא אליי ביום ראשון? נשתה וודקה ונעשה אהבה" באותו רגע כל כך התעצבנתי עליו אז אמרתי לו שלא. והמשכנו לא לדבר אחד עם השני. כל כך רציתי לצאת איתו, לנשק אותו שוב. כמעט חודשיים בלי לנשק את הבנאדם שאני הכי אוהבת בעולם. ואז פגשתי ידיד ישן שלי. אז באתי אליו לפעמים, ואיכשהו התחלנו להתנשק, והמון. פשוט כל כך רציתי אהבה, רציתי שמישהו יתייחס אליי, יצא איתי, יאהב אותי – בדיוק כמוהו. אני יודעת שזה היה מגעיל הקטע שבגדתי בו, ואני שונאת את עצמי על זה ממש. פשוט לא חשבתי הייתי ממש במצב חרא, לא ידעתי מה לעשות אז פשוט בגדתי. ר' לא ידע גם על זה אבל המשיך להתעלם ממני. ואז הגיע הדבר שפשוט הרס אותי. עוד ידיד אחד שלי סיפר לי שהוא ראה אותו ועוד זונה אחת (נקרא לה נ') מתנשקים. אז שלחתי לו SMS "לא יכולת להיפרד ממני לפני שאתה דוחף את הלשון שלך לאן שאתה רוצה?" קיוויתי שהוא יענה לי או לפחות ינסה להכחיש. אבל לא. הוא לא דיבר איתי בכלל. ונהיה חבר של נ'. אבל תבינו – יש לה הפרעות נפשיות, היא מאיימת להרביץ לכל דבר שזז בלי שום סיבה, היא גונבת חברים, ושכבה כבר עם חצי מדינה. ממש התעצבנתי מיזה, וחודשיים הייתי בדיכאון וחפרתי לכל מה שזז עלינו, היו לי התקפי בכי דווקא בזמנים הכי לא מתאימים. וכשעברנו אני ור' במסדרון בצפר, הסתכלנו אחד לשני בעיניים, אני הייתי מוכנה לסלוח לו על כל ששת החודשיים האלה. על כל הסבל הזה. ואז יום אחד הוא התקשר אליי ואז לא הבנתי מה הוא רוצה אז עניתי בכל זאת, הוא שאל אותי אם התקשרתי וכשעניתי שלא הוא אמר "אה, אוקי" וניתק. אחרי כ10 דקות נ' התקשרה אליי ואמרה לי שאני מתקרבת אליו יותר מדי (אז זהו, שלא. אני לא התקרבתי אליו כבר 3 חודשים) היא אמרה שאם אני אתקרב אליו עוד פעם אחת היא תהרוג אותי. וזה היה כבר ממש יותר מדי, מאיפו הזונה הזאת באה פתאום? מה היא קשורה? אוקי גנבת לי מישהו שממש אהבתי, אבל עוד לאיים עליי? זה ממש יותר מדי.

לא פגשתי אותה מאז, מזל שאנחנו בבתי ספר שונים. ואתמול עשיתי טעות כל כך מפגרת. יצאנו, שתינו לא קצת, ואז פתאום ממש רציתי לדבר איתו ובמקום לחכות ליום ראשון כדי לדבר איתו פנים מול פנים, התקשרתי אילו ואז הוא ענה ועוד לפני שהתחלתי לחפור לו על הכול – חברה שלו ענתה ואמרה שאם אני אתקשר עוד פעם אז היא תקרע לי את כל הידיים והרגליים, אז ניתקתי לה, ואז היא התקשרה שוב ושוב וחברה ממש טובה שלי ענתה לה והתחילה לריב איתה ולקלל אותה. זה היה ממש מצחיק. ואז אני עניתי ופשוט שלחתי אותה נחוי. ואז התחלתי לבכות. בכיתי ובכיתי ואז פשוט התחלתי לרוץ, עד שלא הבנתי כבר איפו אני, תקלטו! הי כבר בערך 12 ומשו, אני לא יודעת איפו אני, ואני עוד שיכורה. ואז הלכתי פשוט ישר ופתאום קלטתי שיצאתי בכלל מפתח תקווה. אז איכשהו מצאתי דרך חזרה לאיפו שהיינו. פגשתי אחד שישב איתנו וכבר בא ללכת הביתה ואז הוא פגש אותי אז דיברתי איתו והמשכתי ללכת לעבר כולם. התחלנו להשתגע ושכחתי לגמרי מר'. אבל מחר, אני אצטרך לראות אותו.  

 

הייתי חייבת להוציא את זה איפשהו, ופתיחת בלוג הייתה אחת האפשרויות.