*אני אופטימית*

3 שבועות בבית.

________

אני מרגישה שהשתנתי

אסימונים מתחילים ליפול

חשבתי שכלום לא השתנה, רק יקח לי קצת זמן להתאפס ואני אחזור לעצמי.

רק עוד קצת. עוד יום, עוד שבוע, עוד חודש. הכל יהיה רגיל.

אבל פתאום המוח שלי משנה כיוון.

פתאום, מה שאני חושבת על אנשים שהכרתי הוא אחר

מה שאני חושבת על עצמי הוא לא ברור

מה שאני רוצה להיות השתנה

פתאום כל מה שאני חושבת על העולם, התערער

מרגיש כמו סוג של התבגרות פתאומית, התפכחות מוזרה, מציאות מקבילה

אני מרגישה את כל החיים עוברים מולי עם רעש של טינג טינג טינג. תגליות חדשות.

אני מפקפקת בכל מה שהכרתי

בכל מה שחשבתי ורציתי והאמנתי

אני הרבה אני והרבה אחרת

הרבה מוכר והרבה חדש

תמיד היו בי שני צדדים שונים לחלוטין שאיכשהוא חיו בשלום אחד עם השני, ועכשיו זה מרגיש כמו מלחמה על מי שאני באמת.

אני בונה מעצמי בן אדם חזק יותר. טוב יותר. אמיתי יותר.

אני מאמינה שזה תהליך ארוך וזה לא יקרה בן רגע. ויקח זמן גם אחרי שאחזור לשגרה עד שאבין מה קורה איתי..

אבל בנתיים, זה תהליך דיי מעניין ....