טיול אחרי צבא.
5 חודשים.
הודו, נפאל, לאוס, תאילנד.
____
אחרי 5 חודשים של חופש בלתי נתפס, חוזרים הבייתה.
אחרי החופש המטורף הזה חוזרים לבית של ההורים
למקום הסגור הזה ששואלים אותך לאן אתה הולך ומה אתה עושה
אני כבר שבועיים פה
מנסה להבין לאן נעלם הזמן
ומה עושים עם הזמן שנותר
איך מתקדמים מפה? איך חוזרים למציאות?
כבר שבועיים פה ועדיין כל בנאדם שרואה אותי אומר "הווו הנה ההודית שלנו!!!"
מי שלך תגיד לי? ולא ידעתי שהשתזפתי כל כך הרבה..
לא יכולה יותר לענות על השאלות של:
איך היה?
ממה הכי נהנית?
הכרת אנשים חדשים? ומה עם זוגיות?
תספרי חוויות
מה לעזאזל עשית שם כל היום?
היה קשה עם החברים? נפרדתם? היית לבד? איך המשכת אחרי שחברה שלך חזרה?
לא ממש מטונף שם? בדוק התגעגעת למקלחת
מה את מתכננת?
יש לימודים באופק?
כרגע כל מה שיש זה ניסיון לאסוף את החלקים שפיזרתי ברחבי העולם
ניסיון למצוא כוחות לכתוב קורות חיים
לפתוח אינטרנט ולחפש משרות
להמשיך להשלים פערים על כל הזמן הזה שברח לי מבין האצבעות, שחלף מהר מידי
עד עכשיו לכל החיים הייתה מטרה.
לסיים יסודי, לסיים חטיבה, לסיים תיכון, להרוויח כמה שיותר עד הגיוס, לסיים צבא, להרוויח כמה שיותר עד הטיסה..
ופתאום המטרות רחוקות, כבר לא כל כך ברור לאן מתקדמים ומה הצעד הבא
עשינו הכל לפי הספר ועכשיו צריך לבחור באמת.
להחליט. מה אני רוצה להיות? מי אני רוצה להיות?
לבחירות בעולם הזה יש משקל. מישהו אמר לי פעם שבטיול הדילמה הכי קשה שלך זה מה לאכול לארוחת בוקר. ופתאום יש דילמות אימיתיות..
הרבה השתנה בטיול. מבפנים. משהו בי רגוע יותר, שלו יותר.
מחיית מסיבות הפכתי למישהי שיושבת בלילה עם חברים על שמיכה בים
פתאום הדברים האלה לא מעניינים אותי יותר
אני לא רוצה ללכת לשתות ולמצוא את דרכי לעוד ערב שלא אזכור.
אני רוצה לדבר, לצחוק, להתפתח. להיות אמיתית עם אנשים אמיתיים ולא להסתתר מאחורי מסכות במוזיקה רועשת
אני רוצה להגיע לעומק של הדברים ולא להנאה רגעית ונשכחת
חזרתי הבייתה. זה מדהים לגלות כמה שהכל השתנה ונשאר אותו הדבר בו זמנית.
מבחינתי הזמן עצר מלכת, ומבחינת אחרים הוא קצת המשיך.. אבל מוצאים את האיזון לאט לאט.
אז עכשיו, מה שנותר לי זה לקחת קצת את הזמן.. לנשום ולחשוב
ואחרי "שבועיים החסד" של ההתקאלמות, הגיע הזמן לקחת את החיים בידיים ולא לתת להם לברוח.
קמתי ועזבתי את כל מי שאני אוהבת. השארתי אותם פה לבד בתוך המציאות הלא כל כך פשוטה שלנו
עם כל ההתמודדויות והבעיות .. בלי מי שיתמוך ויקשיב ויעזור
עכשיו אני צריכה להחזיר להם את האמונה בי. להוכיח שאני פה להישאר, ואני לא נעלמת שוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
