~ ~ ~
הוא כ"כ קרוב אליה,
כמעט הכי קרוב שאפשר.
שניהם כ"כ קרובים אבל יודעים שלא יהיה יותר מזה.
הרי הם לא יהיו ביחד,ולא יקרה בניהם כלום מלבד הקרבה הזאת.
הוא מתרחק מעט ויושב על ידה, מסתכלים אחד לשני בעיניים.
הם מדברים.
מדברים לאט, מדברים בשקט.
כולם סביבם אך אף אחד לא לא לידם.
שניהם לבד.
מודעים לעובדה שעוד דקה הוא עולה לבמה והרגע הזה לא יחזור לעולם.
לא רוצים להפסיק, רוצים שהרגע המיוחד הזה יימשך לנצח.
אבל ברגע שהוא שומע את הקיו שלו לעלות לבמה,
הוא הולך.
~ ~ ~
נשבעת לכם אני מעדיפה כבר שנחזור לבית הספר.
ולא כי אני חרשנית או משהו כזה
פשוט אני מוצאת את עצמי כל היום בבית
בלי שום פעילות
ורואה איך כולם נהנים להם.
בנתיים, אין טעם לחופש הזה.