אוקי, קוראים לי אלכס,אני מבת ים, ואני בת 14,בקרוב 15.

החלטתי לכתוב סיפור, הוא יחסית מזכיר חיים של הרבה בני נוערבתקופת הגיל שלי.

העלילה היא המצאה שלי, בלבד! כלומר אם זה מזכיר מציאות של משהוא, אני ממש מתנצלת.

ואם כך, היום בשיעור אנגלת, שהיה שעה ראשונה על הבוקר היה לי ממש משעמם, והחלטתי ליכתוב משהוא.

אז יצא לי מעין מפרק של "סיפור בהמשיכם" ואני מקווה שתוהבו.

אז הסיפר נירא "קצת לא קשורה" שמספר על ילדה, בבית ספר רגיל, אם חברים רגילים, והרגשות טיפה שונות משאר החברים.

אז לפרק הראשון:

 פרק1 "קצת לא קשורה-חזרה לעבר"

 "נו מה את רוצה ממני?! אלוהים!! שבי כבר בשקט!!" צעקה טינ על ג'סיקה מהכיתה שלה ומריה פרצה בצחוק למבטע הפאקצי שיצא לטינה מהפה. ירידות על אחרים היו מעין "צחוק" אשר הרים מצב רוח אצל רבית בכיתה, או בבצפר שלנו.

"טינה?! אני מבקשת ממך להרגע! מזה אמור להיות?!" שאלה גברת בלק נכנסה לכיתה בדיוק ברגע בלא מתאים כל כך לטינה ומריה שכמעט מתה מצחוק.

"ג'ניה, בואי איתי..."היא הביטה עלי והסתובבתי עליה בשאלה. "מה אני?" שאלה והתקרבתי עליה. "אני לא יודע חמודה, אבל משהוא מחכה לך בחוץ." היא אמרה וטינה הביטה בי בשאלה. "טינה את עולה איתי?" שאלתי קצת מנסה לקוות לתשובה של כן. "מריה בואי.." היא קרה לה טתוך כדי משכה בידה לעברי. עלינו למעלה ונעמדנו מול השער בתקווה ליראות משהוא שאחנו יכולות לזהה.

"ג'ניה?" שמתי מבטע רוסית כבד יחסית והסתובבתי. מאחורי עמדה אמא שלי ונער לא מוכר, או שבעצם...

"שלום" אמרה טינה ומריה לעבר אמא שלי והיא ענתה להם.

"ג'ניה? בואי דקה לצד טוב?" אמרה טינה ולקחתה אותי לצד. בכל אותו זמן ניסיתי לקלוט מי הנער הבלונדיני שעומד אם אימי, לבוש נעלי DC לבנות, וחולצת פסים בצע אפור. הג'ינס שלו נירא לי לא מהארץ, האופנה שלו היתה קצת שונה מהנערים בכיתה שלי והלבוש, המראה, הכל היה מוזר קצת.

"ג'ן, מי החתיך עומד ליד אמא שלך?" שאלה מריה וטינה דחפה אותי קלות וצחקה. "ילד! אתה מבין עברית?!" צעקה טינה אוני ניסיתי להרגיע אותה לרגל העודה שהיא ביישה אותי. שום תשובה לא הגיע. רק מבט של סימן שאלה מהנער לעבר אמא שלי וחיוך גדול ממנה.

"הוא לא מבין, עכשיו דברי מי זה!" נעצב בי מריה מבט נוקב ואני המשכתי לטעיון שאני לא מכירה אותו כלל.

"ג'נה, לכי קחי את הברים שלך. אנחנו הולכים הביתה.." אמרה לי אמא שלי וביקשה מהער ללות אותי. שמתי לב שהבנות הולכות אחרי וברגע שניכנסנו לבצפר, הרבה עיניים של הבות מהבצפר נננעצו בי ובנער ככל כך היה מוכר לי ולא הצלחתי לזהות עדין.

"ג'ניה? את לא זכרת אותי נכון?" שמעת בפעם הראשונה את קולו, ורק אז נפל לי האסימון. מהרתי במדרגות בריצה, לפי שהוא יגיע עלי ולקחתי את התיק במהירות ורצתי חזרה לבנות. שמי לב איך הוא עומד באותו מקום מנסה לקלוט מה הולך סביבו, א לא קולט לא מילים ולא ילדים.

"טינה! י'נעל...טינה!!" צעקתי לה וסובבתי אותה במהירות, היא שמה לב שמשהוא לא בסדר איתי וישר שאלה מה קרה לי.

"זה הוא!" פרץ מי צחוק המום מעט. היא ניסתה להבין אתי אך אניעצמי היתי בשוק. "זה סטיב...סן דוד שלי..." אמרתי טיפה יותר בשקט.

ביני לבין סטיב, היו יחסים של אח ואחות כשהינ קטנים, עד שעברתי לארץ. הינו החברים הכי טובים, הגנו אחד על השני, אהבנו אחד את השני, ואפילו בגיל שלוש בלי לדעת למה באמת, ניסינו להתנקש נשיקה "צרפתית" שראינו בסרט ולא באמת הבנו. אבל על זה לא ידעו הורים, חברים, או כל אחד אחר. בכל אופן, הפרדה שלנו היתה ממש קשה לשניו, ולא ראיתי אותו כבר 8 וחצי שנים. אז היה לי קצת קשה להביט לאדם הזה בעיניים בל להרגיש קצת אשמה או פגוע.

"ג'ניה?" שמעתי אותו והרגשתי את ידועל כתפי. טינה הביטה בי וחייכה חיוך של "מה את רוצה?" לעברי. זה דיי פגע בי אבל אמרי להם ביי ושנינו הלכנו לעברה של אמא שלי מבלי לדבר או להסתכל אחד על השני.

"אז..לאן עכשיו?" שאלתי בהיסוס וזכיתי לתובה שפחדתי ממנה כל כך."בנתיים הביתה, ועוד שבועיים. טוב נדבר על ז בבית כבר." אמרה לי אימי ונכנסנו לאוטו. התיישבתי אחורה והבטתי בחלון בלי לדבר כל הדרך הביתה. גם סטיב שתק. ל הבנתי למה הוא שותק אבל לדבר איתולא היה לי חשק, למקות שהבנתי שחלק ממני הפך להיות שלם למספר רגעים.

הדרך הביתה  ניראתה לי ערוכה יותר מתמיד למרות שאני גרה יחסית קרוב לבצפר. פתחתי א דל הבית ונכנסתי. הוא היה ריק. אמא שלי שמה את הדברים שלה בחדר שלה ואמרה כי יוצאת לחנות ומשאירה אותי ואת טיב לבד בבית. היא אמרה שיש אוכל במקרר ובמטבח ונשקה לי לביי. ברגע שיצאה רצתי לחדרי ונעלתי את הדלת, אני לא יודעת למה אבל פחדתי מה"סטיב" החדש שאיתי מולי.

"ג'ניה?" שמתעי דפיקה בדלת והיא נפתחה למרו שהיתי בטוחה שנעלתי אותה. קמתי מהכיסה והוא נעמד מולי.

לרגע חשבתי שהוא לוך להגי שום או לקחת ת'מחשב אבל הוא חיבק אותי חזק והרגשתי איך החום והאהבה שלו מתפשטים עלי.

"אולי בא לך לדבר?" הוא שאלה ואני רק פרצתי בבכי וחיבקתי אותו חזק יותר...

אוקיי, עד כאן הפרק הרשון, הוא יצא לא מותח אבל זה רק רקע למתרחש בפרקים הבאים.

אני מקווה שאהתם, ותגידו לי את דעתכם...

תודה מראש..

אלכס,