| 4/2008
השוטר הטוב והשוטר הטוב
בהמשך לרשומה הקודמת על זריקת הזבל ביפן, אני חייבת להגיד שמיום ליום אני מבינה יותר את פיל, שמנסה "לעבוד" על השיטה ולהצפין כל מיני סוגים של זבל בשקיות של הזבל האורגני (שאותו אוספים פעמיים בשבוע). אני לא יודעת להסביר למה זה ככה מבחינה פסיכולוגית, אבל יש משהו נורא מתסכל בעובדה שצריך לחכות שבוע, או אפילו חודש, כדי להיפטר מזבל שנאגר אצלך בדירה. אתמול, למשל, היה יום רביעי - יומם של הפלסטיקים. שמחה וטובת לב, ובעיקר מרוצה מעצמי לאללה, ירדתי למטה עם שקית הפלסטיקים שצברתי בימים האחרונים רק כדי לגלות שהרשת שמתחתיה אני אמורה לתקוע את השקית כבר ריקה. פועלי הזבל המעצבנים האלה כבר עברו שם בשעה מוקדמת יותר ולקחו את הפלסטיקים. בדיוק ראיתי את איימן יוצא מהדירה שלו. "מה עושים עכשיו?" שאלתי, והוא משך בכתפיו ואמר: "מחכים לשבוע הבא". מתסכל!
אתמול קרה דבר שהשאיר אותי פעורת פה ומוקסמת לחלוטין. אחרי שהתלוויתי לשיעור היפנית השבועי של איימן וביליתי שעה בלדבר עם המורה באנגלית מעורבת בכמה מילים ביפנית, הגיע סת', המורה הכי פחות ותיק חוץ ממני, כדי לקחת אותי ואת איימן לאיזשהו דוכן פודינגים "אלוהי". ירדנו לרחוב, עלינו על האופניים (אמצעי התחבורה העיקרי שלנו כאן) והתחלנו לדווש. כעבור ארבע שניות בערך שמתי לב שמשהו לא בסדר באופניים שלי. הם התחילו לחרוק והיה כמעט בלתי אפשרי לדווש. עצרתי בחריקה נוראית, חיכיתי לאיימן ולסת' שיחזרו, ואז עמדנו שלושתנו וניסינו להבין מה, לעזאזל, קרה לאופניים. כעבור מספר שניות סת' עלה על הבעיה: החבל הגמיש הזה, שאיתו קושרים דברים לאופניים, השתחרר מהסבל והסתבך בגלגל האחורי. מכיוון שכבר דיוושתי כמה מטרים הספיק החבל להסתבך בגלגל בצורה די רצינית, וסת' החל בסדרת נסיונות מתישים לשחרר אותו.
כעבור כמה שניות הגיחו מהבניין שליד שני שוטרים, וניגשו לראות למה יש התקהלות קטנה ליד האופניים שלי (בנוסף לשלושתנו הצטרפו גם אישה יפנית והבת שלה, שרצו לראות מה הבעיה). עד כאן מילא, הגיוני ששוטר ייגש לבדוק למה אנשים מתקהלים ברחוב. אלא שלא היו גבול לתדהמתי כששני השוטרים, במקום להעיף מבט מהיר וללכת, התגייסו למשימה - ושניהם, ביחד עם סת', עמלו במשך דקות ארוכות על הוצאת החבל שנתקע בגלגל. בסופו של דבר, אחרי כעשר (!) דקות של נסיונות, הם הצליחו לשחרר את החבל. וזה עוד לא הכל - כשרצינו לנסוע משם הם ביקשו מאיתנו להמתין רגע, ואחד השוטרים ניגש להביא צינור מים וסבון, כדי שסת' יוכל לשטוף ידיים לפני שניסע משם. הייתי מוקסמת: אני לא יודעת מה איתכם, אבל קשה לי להאמין ששוטרים בארץ היו מתנהגים ככה. ואני לא רוצה להשמיץ, זה לא שאני חושבת שכל השוטרים בארץ לא נחמדים - דווקא יצא לי להיתקל בכמה שוטרים מקסימים במהלך שנת ההתמחות שלי - אבל לא יעזור, נראה לי שבארץ שוטר לעולם לא היה מעלה על דעתו לסייע לתושב שנתקע עם האופניים שלו.
אולי זה לא כי בארץ השוטרים לא נחמדים, אלא כי יש להם דברים חשובים יותר להתעסק איתם. כאן למשל, בניגוד לישראל, רוב השוטרים מסתובבים בכלל בלי רובים/אקדחים, ורמת הפשיעה היא מהנמוכות בעולם. מה שמביא אותי לנקודה הבאה שלא מפסיקה להפתיע אותי: על מיעוט הפשיעה החמורה פה כבר ידעתי, אבל גם גניבות קטנות אין. פשוט אין. אולי קצת יומרני לשחרר הצהרה כל כך גורפת אחרי פחות משבוע, אבל זה משהו ששמעתי מכל המורים ושבינתיים אני רואה שהוא באמת נכון: כשאנחנו נוסעים לקניות אנחנו משאירים את השקיות עם המצרכים שכבר קנינו בתוך סלסלת האופניים ונכנסים לחנות הבאה. כשחוזרים לאופניים - הפלא ופלא - השקיות עדיין שם. גם את האופניים עצמם קושרים פה בצורה אחרת מאשר בארץ: בעוד שבישראל צריך לקנות את השרשרת העבה ביותר שבנמצא ולקשור את האופניים לעמוד ברזל שלא ניתן לניסור (וגם זה, כמו שחלקנו יודעים, לא תמיד עוזר!) הרי שכאן המנעול כבר מגיע Built In באופניים. מדובר במנעול פשוט למדי, שבוודאי לא נקשר לשום דבר. בתיאוריה, כל אחד שעובר ברחוב יכול היה להרים את האופניים ולקחת אותן איתו. במבחן המעשה, האופניים היחידים שנגנבו פה למורים היו זוגות שהם שכחו לנעול, ונדמה לי שלאף אחד מהם מעולם לא גנבו שקיות מצרכים מהאופניים (וחלקם נמצאים פה כבר שנה וחצי-שנתיים). למעשה, ממה שהבנתי גונבים פה שני דברים, ושניים בלבד: אופניים לא נעולים, ומטריות.
כמובן שבתור ישראלית בנשמה ובתור בחורה צינית למדי, אני עדיין מופתעת בכל פעם שאני חוזרת לאופניים שלי והם עדיין נמצאים שם, עם כל שקיות המצרכים עליהן. אני מקווה שמתישהו הציניות תתפוגג, אפסיק להיות מופתעת כל כך, וזה ייראה לי כמו משהו טבעי. אחרי הכל, זה בדיוק סוג העולם שכולנו היינו רוצים לחיות בו, לא?
נ.ב. איתן - בתור מומחה האופניים בחבר'ה: בעקבות תקרית האופניים הם מרעישים עכשיו בזמן שאני מדוושת, אבל כשהגלגלים מסתובבים בלי שאני מדוושת זה לא עושה שום רעש. מה יכולה להיות הבעיה?
| |
| כינוי:
דנה פאר, יפן
בת: 44
Google:
dansh81
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
