הכל הגיעה בבום אחד גדול,

פשוט התפרץ עלי.

זה בחיים לא קרה,

הכל בתקופה כל כך קצרה.

אני כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי

ללכת לשם, להישאר פה? להישאר בדיבורים עם החברה,

ללכת איתו?

הכל מבולבל. הכל כל כך מוזר.. וזה הגיע בשבוע אחד. באלי להפוצץ.

איך עוברים כזה משבר? אחרי שאתה מבין שלחיים שלך בכלל אין טעם?

זה לא הוגן. בחיי...

אני יעשה הכל כדי לצאת מהרגע הזה, מהתחושות האלה. מהמחשבות...

ועם זה, יש דברים משמחים אבל אני פשוט לא מרשה לעצמי לחשוב שטוב לי

אני לא מסכימה שיאוהבו אותי.

אני לא רוצה שיקבלו אותי... אני לא יודעת למה.

זה כל כך מוזר.

לרגע להתנתק מהכל? וכשיש לי את ההזדמנות להתנתק..

הן יהרסו לי את הרגע. איתן אני אמורה לחלוק את הילדות,

אותן אני אמורה לאהוב יותר מכולן,

למה אתן עושות לי את זה?

באמת שאני מתגעגעת אליך, לעולם אני לא אפסיק לחשוב עליך. את חסרה לי כלכך.

ובשבילך אני אהיה חזקה תמיד, אני כאן בשבילך בכל שניה שתעבור.

קשה לי בלעדיך, קשה לי לחשוב עליך.