לבכות.
אני פשוט רוצה לבכות. בכי משחרר. בכי בלי סיבה (ועם זאת בגלל כ"כ הרבה סיבות...). בכי מהלב. בכי שיימשך עוד ועוד ועוד... לבכות בלי סיבה. לבכות כי כואב. לבכות כדי לשכוח. לבכות כדי שהזמן לא יעבור. פשוט לבכות...
אני לא יכולה לשים את האצבע על משהו, ולהגיד "בגלל זה!" בגלל זה אני רוצה לבכות, בגלל זה כ"כ עצוב לי...
זה הכל ביחד... הוא נפרד ממני (טוב זה היה צפוי..) אבל זה לא כ"כ נורא, מתוך כל הכיתה אף אחת לא שמה עליי פס (וכולן טוענות שזה לא בכוונה, פשוט כשהן שמעו את ההודעה, הן העבירו "רק לחברות קרובות"...) אבל לא באמת אכפת לי.. (זה לפחות מה שאני משתדלת להאמין). יש לי שכבה שכל אחד חושב בקושי על התחת של עצמו, ואני צריכה לעשות את העבודה של כולם (על חשבון הזמן שלי כמובן, כן?) אבל אני אוהבת לעזור...
אז הכל זה לא כ"כ נורא, והכל בעצם אני נורא אוהבת לעשות, וממנו כבר לא כ"כ אכפת לי.. (כאילו.. אני אוהבת אותו, מאוד.. אבל זה יעבור.. עם הזמן זה יעבור...) ומהשכבה באמת שהתייאשתי כבר...
אבל זה לא אומר שאני עשויה מאבן, ואנשים לא מבינים שהם גורמים לי סדקים.. וסדק, ועוד סדק ועוד אחד, ואז יש שבר קטן, שהולך ומתרחב... ורע לי, ועצוב לי, ופשוט בא לי לבכות...
אני כל כך רוצה חיבוק ממישהו קרוב.. ואני לא יודעת אם יש בכלל מישהו כזה...