ווינג-צון. בלוג מסע.

מיכל ואסף ( מאחורי כל גבר מצליח יש אשה מדהימה, גם במקרה של אסף, ומי שיש לו זכות מדבר עם מיכל, עכשיו גם בהרשמות )

בכל אופן, גם לי היה את הזכות, ומה שמיכל אמרה זה שחשוב שאמשיך גם פה, בניו יורק, שאמצע מקום להתאמן, ושאהיה חלק מקבוצה, חלק ממסגרת.  שכמו שבארץ זה הרים אותי אז גם פה.  יחד עם אסף יצא לנו לאתר מרכז בניו יורק וכך יצא שבעת שתקף אותי הרגע הזה של דיכאון קיומי אתמול, במשך היום, נכנסתי לאוטו ( רעיון מופרך, כשמדובר על להחנות בעיר בבוקר ) ויצאתי לחפש את המקום. 

טוב, בבוקר לא הצלחתי לחנות, ובסוף עשיתי אחורה פנה וחזרתי, אבל עצם הטיול כבר הצליח לשנות לי את האנרגיות, תכננתי שבערב אגש לשם עם הילד.

התכוונתי לצאת בסביבות שש, כשבדיוק הגיעו השכנים המרוקאים מלמעלה לביקור בנדנדה ובחצר.  ואז משום מקום הגיע האקס.  קודם כל- הבהרתי לו שאני לא מוכנה שהוא יגיע שוב בלי תאום ואני לא מוכנה שכל יום הוא ימצא תרוץ אחר לבא ולהפריע לי לבנות שיגרה עם הילד.  שנית, הוא ממש עצבן אותי.

עד שהילד התקלח, ועד שכבר אכלנו ארוחת ערב ( ועד שסיימתי לריב איתו על זה שכשאוכלים לא משחקים בגיים בוי, או איך שקוראים למשחק החדש ) נהיה מאוחר, אבל החלטתי שאני חייבת לרשום לי לפחות V אחד על השגי היום, ולגשת לראות את המרכז של הווינג צון זה בהחלט השג.  גם הילד שמח- סיפרתי לו בדרך מהבית ספר קצת על הביקור בארץ והוא גילה המון התענינות.

אז ... אי שם, בשדרה השישית, מצאנו חניה, ואת הבנין הנכון, עמדנו מתחת לכניסה נרטבים ממים של איזה מיזוג אויר או חימום שנפלו בדיוק עלינו, חוששים שאולי פספסנו.  ארבע קומות ברגל ( וכבר סיימתי את מנת הכושר היומי שלי ) ואנחנו שם.

מה אגיד? זה מרגש.  היה בדיוק שיעור של קבוצה של מתקדמים, שלב שלוש או ארבע.  רק מלהסתכל עליהם עושים את התנועות המדויקות, את ההבעה של הריכוז מצד אחד, והנינוחות מצד שני, רק מלשאוף את האוירה התמלאתי באיזה אושר אדיר.  הילד ניסה להראות לכל מי שהיה מוכן להסתכל עליו שגם הוא המציא שיטה חדשה  ( קטעים איתו )

בכל אופן, יש לי פגישה ביום חמישי עם סיפו אלכס.  מקוה שיהיה לי כסף להרשם ולהשתתף, אמרתי להם שזה בשבילי כמו חמצן.  זה אכן כך.