ווינג-צון. בלוג מסע.

עולים בהתרגשות לקומה הרביעית.  בדרך יש סוכנות של דוגמניות וכשרונות צעירים.  מעל יש סוכנות של שמלות כלה.  ובסוף הווינג צון.

כשנכנסתי אתמול כמה דקות לפני האימון כבר היו שם שלל גברים חתיכים בכל מיני פוזות של מתיחה.  כן, וגם כמה סיניות.

המתקדמים נמצאים בפנימיות האולם, והחדשים קרובים לכניסה יותר.  סי פו אלכס מאמן בדרך כלל את הקבוצה של המתקדמים, לרמת המתחילים יש מדריך שמאמן ומדגים ( ואלכס מגיע מידי פעם לכוון, לעצור, או להדגים ) ועוד מדריך עובד עם החדשים, שרק באו.

הסינית שמולי, עם עיניים מיוחדות והבעה של יופי על הפנים הצטוותה אלי.  בהתחלה ( אחרי הקאטה ) עשינו את התנועה של יד אחת למטה להזיז את היד של היריב והשניה לאגרוף.  בהתחלה זה מתחלק לשלבים ואני לא תופסת את הסדר והקורדינציה, יוצא לי שני אגרופים במקום יד אחת עם אגרוף והשניה פתוחה.  אחכ זה מסתדר.

ואז עוברים לאחד מול השני, והתנועות שלפני שניה נשאבו ישירות מהקטה, מהתנועה הראשונה מקבלות פתאום משמעות גם במובן של הגנה עצמית.

אחכ עברנו לתרגילי ידים.  היא שמה לי ידים על הכתפים, ואני, ברכות מבפנים הפכתי את המצב ושמתי את הידים שלי על שלה.. ככה בכל מיני וריאציות תירגלנו את הרכות.  סיפו אלכס בא בינתיים והדגים את האפשרות של זה בחיי היום יום - איך אפשר עם התנועה הזאת להמנע מקרב מיותר.

זה התחבר לי לריב של יום רביעי עם האקס.  ( היה ריב.  משהו על אני לא אשלם את השכר דירה, כי את לא נותנת לי להשתמש בבית כשזה הסוף שבוע שלי עם הילד... ואת ואת.. ופתאום, משיחה כמעט נורמלית, בטונים כמעט רגילים זה הפך לפנים מאימות, הבעות של כעס ולהכנס לספייס שלי... נזכרתי במה שאסף אמר- אל תתני לו יותר להכנס לך לספייס.  הוא יכול לדבר ממרחק, הוא יכול לכתוב אם את לא שומעת, אלא ש- הוא לא הבין והמשיך להתקרב ולהתקרב- צרחתי עליו שיפסיק או שאני קוראת למשטרה.  אמרתי לו שאין לו זכות לבא לבית שלי ולהתחיל לדבר עלי בצורה כזאת ( אני לא שקרנית, אני לא רמאית, ואני כן עדין חושבת שהוא לא אמור לחלק איתי את הבית, ויותר מזה, לפי ההסכם, הוא גם לא אמור להיות שם, גם לא לביקור אקראי, הוא אמור לאסוף את הילד מבחוץ! )  ובסוף מצאתי את עצמי ב"עמדה" של ה"בית".  ( העמדה הבסיסית של מוכנות לקרב )

הוא הלך בסוף, משאיר אותי עם האדרנלין שמרעיד לי בשקט את השרירים, ועם צורך עז להרגע.  לא חשוב, בשיעור אתמול הבנתי שיכלתי להיות גם יותר רכה.  ככל שאלמד לישם את החלק של הרכות של הקרב לא אצטרך אולי להקשיח את עצמי.

לאט לאט.

בכל אופן- שורה תחתונה- לסיניות יש כזה עור רך ונעים.  ( טוב, לא דיברתי עדין על החתיכים, יש שם מלא, אבל אני לא מתמקדת בהם )