ווינג-צון. בלוג מסע.

היה פקק.  איזה מישהו במראה ערבי ניסה להדחף למסלול שלי, ואני עשיתי לו תנועה של- אם זה מה שיעשה לך את היום, דוקא להדחף לפני אז תפדל, הוא המשיך לעשות לי פרצופים ופתאום הבנתי שזה בחור שאני מכירה מלוס אנגלס.  הזוי.  נמרח לי חיוך על הפנים.  ניו יורק, כפר גלובלי קטן.

התאמנתי הרבה עם שתי אנשים.  אחד, בחור צעיר וחמוד, התרגיל היה שאחד מחזיק את היד והשני מסובב את המיפרק ומכופף אותה.  אחכ התאמנתי עם הכושית ( יש גם כושיות ) אחת מושכת את היד והשניה משנה את הזוית של הרגלים ומסובבת לאגרוף.  ( לא חושבת שהסברתי את עצמי פה, אבל שויין ).

זיעה ניגרת לי מכל מקום אפשרי בגוף ( מסתבר שאפשר להזיע גם בתחתונים, אל תשאלו אותי איך, אבל זה מסתבר ) והמחשבה הכי מרכזית שלי זה ששכחתי לשים בושם.  שויין, סוף שבוע הגיע.  האימון הבא יהיה ביום שלישי.  אנחנו נוסעים לאיזה ארוע משפחתי.

שבת שלום.