ווינג-צון. בלוג מסע.

אז ככה: הדוד מוסר דש.

סיפרתי לכם שאיך שהוא יצא שהצטלמנו בלילה האחרון, ביום של המבחן שלב.  אז, ביום חמישי, או משהו, כשראיתי את הסיפו לפני השיעור של המתקדמים אמרתי לו שאני צריכה לדבר איתו מתי שהוא והוא גם אמר לי שהוא רוצה להראות לי משהו.  והציע שאבוא ביום שישי.

אז באתי מאוחר טיפה... עד שהכלבה וכל זה...

והיה שם בדיוק מבחן דרגה של די הרבה אנשים.  חלק עלו רק החודש לשלב 2.  השלב שלי.  הטרומבוניסט כנראה עבד סביב השעון נון סטוף, ולכן הוא עבר ל 3 כבר.  זאת ממש קפיצה.  ממש מדהים.

אז הוא הראה לי וידיאו שהוא הכין, מין מצגת ליו טיוב או משהו בסגנון, או סתם לקבוצת תפוצה קטנה יותר.  לא בדיוק הבנתי למי.

ויצא לא כל כך מזעזע, אז הסכמתי להסכים עם החיוך המצחיק מאוזן לאוזן שיצא לי בסוף, לא יודעת איפה הם תפסו אותי.

יצא מגניב.

לאט לאט.

וביקשתי גם להשתתף בסמינר.  הסברתי את המגבלויות הכספיות ובכלל באופן כללי, עדכנתי אותו איפה הסיטואציות עובדות.  ( שעברתי דירה, וכל זה, למשל, והעורךדין )

ושאולי אני מתחילה בשבוע הבא לעבוד בשטיפת והוצאת כלבים לטיולים.  ושבינתיים יש לי בקושי את החמישים דולר בסייבינג, אבל אני מוכנה להוציא אותם.

ונראה מה יהיה.

בינתיים.  הגוף חזר לכאבים כרוניים.  ובשבוע שעבר הפסדתי מלא שיעורים.