זה מין שיר מכתב כזה.. לא יודעת, זה פשוט יצא ככה...:
שובב שלי, מאמי שלי, יפה שלי, אהבה שלי, אושר שלי, כל הדברים שאני רוצה לומר לך פשוט נוטפים ממני בטבעיות ואני לא יכולה להפסיק להביט בך עמוק בתוכי..
יש משהו באחיזה שלך בי, שגורמת לי להרגיש בטוחה, בלי כאב, בלי צרה, ואני יודעת שלא משנה מה, את תימחי כל דמעה שתיפול על לחיי, תתני נשיקה, תלטפי ותחבקי..
כל מה שאת עושה מדהים ונכון, ובגוף שלי בפנים יש מן שעון כל פעם שאת מתקרבת, נוגעת בי, מביטה, צוללת לתוכי ושוקעת בי, ואני מרוב אושר, ראשי מסתובב לי, אני נוזלת רגשות, מוצפת באהבה שלך..
ובסוף כל יום, כשפנייך מול פניי, ואני מרגישה אותך בתוכי, מקשיבה לכל לחישה שלך שאת אומרת לי כשאת מאוהבת בי, ואני לא יכולה לשקר, לשכב מולך עירומה, ולא להתרגש, להסתכל במבט שלך בי ואיך שאת רועדת מולי מהתרגשות, ואני דומעת.. מבינה שאת האישה שלי, הפינה השקטה שלי, ואיך שאת מובילה אותי לתוך רוגע שלא ידעתי שקיים בי..
את הכוח שמוליך אותי הלאה, את התקווה בכל דבר מייאש, את נותנת לי אמונה ואופטימיות בהכל, את החיים של הנשמה שלי.. את הסיבה, את הכוונה, את כל מה שקיים בי..
את נדירה, את מדהימה, את היציבות שלי, האבן שמחזיקה אותי על האדמה, וכשאת אוחזת בי עם ידייך החזקות, אני מקבלת את האהבה הכי גדולה שקיבלתי אי פעם בחיים..
את הלב שלי..
את כל מה שאני רוצה וצריכה..
אני אוהבת אותך ומאוהבת בך, כמו שלא הייתי בחיים..