כל כך הרבה דברים מרגיזים, מאכזבים ומעציבים קרו בתקופה האחרונה

ולמרות הכל אני משתדלת, באמת שאני ממש משתדלת לגרום לעצמי להיות שמחה

ולחשוב חיובי ולגרום להכל להיות חיובי

אבל אני מרגישה בעצם סתם ריקנות

אני מרגישה שכל השמחת חיים הזו שאני מקרינה החוצה זה סתם מסיכה ששומרת על עצמי מבחוץ ולא נותנת לאף אחד להכנס לבפנים

אני מרגישה נכה רגשית... אני לא מרגישה כאילו מישהו באמת מצליח להכנס ולגעת בנקודות הכי רגישות אצלי

בעצם אני לא יודעת בכלל איך אני מרגישה

אני מבולבלת

וזה מוזר

ולא נחמד

כל החיים שלי אני עסוקה באנשים אחרים

בלעזור, בלהתעניין, בלהתאהב, בלהעריץ ובלהתעסק תמיד בכל יצור חי שקיים שהוא לא אני

אז זהו

אני החלטתי לעשות שינוי

מעכשיו אני, ורק אני, במרכז של החיים שלי

כי אלה החיים שלי, ורק שלי ואין שום סיבה שבעולם שאת החיים שלי יתפסו אנשים אחרים

לא חושבת, לא מתחשבת באף אחד אחר חוץ מעצמי

כי גם לי מגיע קצת אחרי הכל

                                         מעכשיו אני במרכז של חיי ושל מחשבותי

הלכתי לישון

צהריים טובים

אני לא בטוחה מה נכון לעשות

אנחנו כבר חודשיים ביחד, כמו שאנחנו קוראים לזה, אבל לא מוגדרים בתור חברים או באמת מתנהגים בתור כאלה

כל הזמן משחקים משחקים

עושים את השטויות שלנו

מדברים.. לא מדברים

מתקשרים, מסמסים

לפעמים מנתקים קשר

נמאס לי מהמשחקיה הזו

יעני זה לא שאנחנו סתם קטע של שבוע-שבועיים, אנחנו אשכרה כבר חודשיים "ביחד"

אני חושבת שחודשיים זה מספיק זמן לבנאדם כדי לדעת מה הוא רוצה מעצמו

אני חושבת שחודשיים זה מספיק זמן בשבילך כדי לדעת אם אתה בנוי לקשר רציני - איתי,

או שפשוט נגמור עם זה

אני לא רוצה יותר להיות "ביחד", אני רוצה או קשר רציני - ושזה באמת יהיה אחד כזה

או שפשוט כלום

שפשוט נסיים עם כל השטות הזו

עכשיו השאלה היא, מה לעשות

האם לדבר איתו על העניין ולשאול אותו מה הוא רוצה, קשר רציני או כלום

או שפשוט לסיים עם זה בכדי שבמקרה והוא יחליט שהוא רוצה לסיים את זה אז שלא אני אצא זו ש"לא רוצים אותה"

מה לעשות?

מי שקורא את זה בבקשה לנסות לעזור לי :)