לא מצאתי פה בלוג של מישהיא בגילי שיכולתי לכתוב לה אז החלטתי לפתוח בלוג משלי..
הרעיון הוא אותו רעיון שבנות 12 פה כותבות עליו אלא רק מנקודת השקפה קצת שונה..
אני לא פרו-אנה, אנורקסית,בולמית,מעריצה רזון ומקיאה מרצון..
אני לא שואפת להיות שלד ועצמות ולא שוקלת 39 ומתלוננת שאני שמנה..
אני פאקינג לא מבינה את כל הבנות פה ששוקלות 40 או 50 ובוכות שהן שמנות הלוואי עליי!
שאני שקלתי 50 ואפילו 60 חשבתי שאני ניראת פיצוץ
היום אני מבינה שגם לשקול 60 זה קשה.
בכל מקרה אני בת 25 ואחרי מורדות ועליות הגעתי למשקל של 76 או 75..
אני 165 וזה לא נראה טוב בכלל בלשון המועטה.
כל פעם שאני מתחילה דיאטה..אני מורידה 5 ומעלה אותם בחזרה
זה מייאש ואני עייפה מכל הדיאטות והסיסמאות וההתעסקות הזאת .
בשורה התחתונה אני מרגישה שאין לי עם מי לדבר על זה כי כל האנשים שסביבי רזים
חוץ מזה שדי התרחקתי ממלא אנשים
ניתקתי מלא קשרים מהעבר כי לא רציתי שאנשים יראו כמה שמנתי.
זה נשמע דפוק אבל זה האמת. אני מרגישה לבד שונאת את הגוף שלי וממש רוצה לחזור לעצמי.
להיות מאושרת ולאהוב את עצמי
ואז גם אולי אוכל לאהוב מישהוא אחר כי כרגע אני פשוט מסרבת לצאת עם אנשים
למרות שמתחילים איתי..ואני לפעמים לא מבינה למה כי אני לא חושבת שאני ניראת טוב כרגע
אולי פחות 10 קילו אני אראה טוב אבל כרגע אני מלאה ובגדים לא יושבים עליי יפה הכול צמוד לוחץ
אני כבר לא לובשת ג'ינסים או חצאיות קצרות
ולא יודעת למה אבל חשבתי שאם אני אמצא פה מישהוא או מישהיא שמרגישים כמוני אולי ביחד יהיה יותר קל
בכל מקרה היום הולדת שלי ממש קרוב והחלטתי שעד אז אני מתחילה לחזור להיות מה שהייתי פעם לפני שאוכל
הפך לתחליף לחיות. יש מצב שאני אצליח יותר אם אני אוכל לדבר על הכול בפתיחות עם איזה נפש תאומה אחת שמרגישה בדיוק כמוני וביחד נחזק אחת את השניה.. כתבו לי!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
לחזור לעצמי
