"אמא? אני בבית!", צעק ביל ברגע שניכנס לביתו.

"אני במטבח!", היא ענתה לו.

ביל נכנס למטבח, וחיוך גדול מרוח על פניו.

"וואו! אני רואה שנהנת אצל טום?", היא גיכחה והרימה גבה.

ביל הינהן בהתלהבות, והתיישב מול אימו.

"התנשקנו!", הוא פלט את זה החוצה בהתרגשות.

סימון השתנקה. העיתון שהיא קראה נפל מידיה והיא בההתה בביל.

איך? זאת אומרת..הוא.. החבר שלך?", הוא שאלה בהתלהבות.

ביל חשב לרגע. "אני לא יודע", הוא אמר, "יכול ליהיות ... זה תלוי עם הוא רוצה..".

"אבל עם הוא נישק אותך, ושלח לך את הורד, זה אומר שבטוח הוא רוצה!", היא טענה וחייכה חיוך רחב כמו בנה.

ביל ציחקק, "אולי".

"אז איך כל זה קרה? אף פעם לא סיפרת לי! מה קרה לפני שהוא שלך לך את הורד ומה קרה לפני? איך בידיוק קרה, שאתה כמעט זוג? איך הכל קרה!", היא שאלה בהתלהבות. לא היה לו שום ידיד  או חבר חוץ מאדריאס, ועכשיו פתאום יש לו בן זוג. אולי ביל סוף סוף קיבל את מה שמגיע לו, מישהו שאוהב ואתו כפי שהוא.

ביל סיפר לה הכל. הוא לא התבייש ממנה בכלל. הוא סיפר לה איך הוא גילה שזה היה טום ששלח את הורד, הוא סיפר לה איך הוא עקב אחריו, ויום למחרת חיכה לו ליד ביתו- בקטע הזה סימון שיבחה את בנה על זה שהיה כל כך אמיץ. הוא סיפר לה איך טום הכחיש הכל, אבל שאחרי זה הוא עקב אחריו והודה בהכל. הוא סיפר לה על זה שטום נישק אותו, וביום למחרת התעלם ממנו, ואיך שטום התנצל והם כמעט התנשקו אך מישהו הפריע להם. הוא סיפר לה על החבר של טום, גיאורג, ועל זה שכשהוא הגיע לביתו של טום הוא היה שם, וכמה שהוא היה נחמד אליו. הוא סיפר לה שהוא טעם מעט מרטיני, הרי הוא לא יכל לספר לה שהוא השתכר. הוא סיפר לה איך הוא הפסיק להתרכז בסרט, ושהוא וטום כמעט התנשקו וגיאורג הפריע להם, אבל אח"כהוא השאיר אותם לבד. הוא סיפר לה שבהתחלה זה היה מעט מביך, אבל שאח"כ הם התחרמנו על הספה. הוא לא סיפר לה על זה שטום נגע לו במקומות אינטיים, אבל הוא כן סיפר לה שהם ישנו ביחד באותה המיטה. הוא סיפר לה על זה שטום נישק אותו בבוקר, וכמה שההורים של טום היו נחמדים אליו, ועד כמה שארוחת הבוקר הייתה טעימה. וכמובן על הנשיקה האחרונה, שהתרחשה כמה דקות ספורות לפני כן.

סימון בההתה בבנה. עיניה היו פקוחות ועל פניה היה חיוך קטן.

"אמא?", שאל ביל והרים גבה.

סימון קמה ממקומה, והלכה לכיוון ביל. היא חיבקה אותו נתנה לו נשיקה על מצחו.

"אתה לא מבין עד כמה שאני שמחה בישבילך, אני כבר מחבבת את הבחורצ'יק הזה טום, זה ממש נס! אתה נס!", היא חייבה.

"אוו אמא!", חייך ביל וחיבק אותה בחזרה.

היא צדקה, כל הסיטואציה הייתה בעצם נס. טום היה נס. לביל לא היה שום חבר חוץ מאדנריאס, הוא לא דיבר עם אף אחד חוץ מהמורים, ואף פעם לא היו לו רגשות חזקים כלפי אף אחד. ואז טום הגיע.

זה באמת היה נס.

"תזמין אותו הביתה, אני רוצה לפגוש אותו. תספר לי איך הוא נראה", היא אמרה, והייתשבה על כיסא ליד ביל.

"אני אראה לך תמונה שלו", הוא חייך. הוא נעמד עם חיוך על פניו, ורץ במעל המדרגות. כשהוא חזר היה לו ספר בידיו. "זה הספר מחזור של שנה שעברה", הו אמר ושם את הספר על השולחן. הוא פתח את הספר והחל לדפדף בו, כשהוא הגיע לעמוד מסויים הוא נעצר.

"זאת הכתה שלנו", הוא אמר, "את התמונה שלי את כבר מכירה", היתה לו הבעתה גועל על פניו והוא כיסה את התמונה.

"זה טום!", הוא הצביא על תמונה והראה לאימו.

טום לא נראה שונה בהרבה שנה עשברה ממה שהוא נראה עכשיו. הראסטות של גדלו, ועצמות הלחיים שלו בולטות יותר.

 "וואו!", סימון התפעלה, "הוא ניראה ... ממש טוב!".

טום היה אחד הילדים היחידים שחייכו בתמונה שלהם. גם ביל חייך, אבל הוא חש שהשיניים שלו ניראו מוזר שם [בטח ניראו מוזר!! אתה זקוק לגשר כפרהה!!]. עוד כמה בנות ושני בנים חייכו גם. כל השאר ניראו מדוכדכים.

השיניים של טום גרמו לו להיראות אפילו עוד יותר מושלם.

"הוא מקובל?", סימון שאלה.

"כההה", נאנח ביל ובהה בתמונה, "הוא הילד הכי מקובל בבית ספר, וכולם רוצים להיראות כמוהו", הוא אמר.

"אז עם הוא מחבב אותך עכשיו, אז גם אנשים אחרים יקבלו אותך כמו שאתה?", היא שאלה בתקווה.

"אממ....נו... הם לא יודעים עלינו, אפילו לא על הידידות בינינו", הוא גימגם.

"למה לא?", שאלה סימון.

"טוב...לא היינו ממש הרבה ביחד בבית ספר, אני לא יודע איך זה יהיה מחר, אבל...אני לא חושב שאני רוצה שאנשים אחרים ידעו על זה".

"למה לא?".

"כי אני לא רוצה שהם יתייחסו אליו בדרך שהם מתייחסים אליי. תחשבי מה הם יגידו כשיגו שהילד הכי מקובל הוא הומו, והוא חבר של הפריק", הוא נאנח.

פתאום הכל ניראה כל כך מסובך. למה אף אחד לא יכל לקבל את בנה כפי שהוא? היא אף פעם לא הבינה את זה. לפחות בן אדם אחד כן קיבל אותו, ואולי גם החבר שלו.

היא לא רצתה שבנה יפגע. עם טום ירצה להיפרד מביל, זה יהרוד אותו, וגם אותה.

היא רצתה לראות את ביל מחייך, כמו שהוא מחייך כל יום בבוקר. וכל זה, בזכות טום.

טום שכב על מיטתו, ושכב על הימים האחרונים שעברו עליו. עם לפני כמה שבועות מישהו היה אומר לו שהוא וביל יתנשקו ו...יהיו ביחד, הוא היה צוחק לו בפרצוף, ועוד היה מוסיף שהם בטח שיכורים או משהו. הוא עדיין לא האמין שהוא הגיע לשלב בו הוא הגיע עם ביל, והוא ממש שמח בגלל זה. הוא היה מאושר שהוא עם ביל, הוא אהב ליהיות איתו בידיעה שהוא הראשון שלו בכל המובנים.

הוא נאנח בסיפוק, וחייך.

*נקישות על הדלת*

"כן?", הוא אמר והסתובב לכיוון הדלת.

"זאת אני", הוא שמע את קולה של אימו.

"כנסי!", הוא אמר לאימו, ופתח את הדלת.

שרה נכנסה לחדר, ומיד שמה לב לחיכו שבע הרצון של בנה. היא נאנחה, וסגרה את הדלת אחריה. טום חיבב את הילד מאוד. היא הלכה לכיוון מיטתו של טום, וישבה בקצה שלה.

טום עקב בעיניו אחרי אימו. הוא נראה כל כך שמח. שרה לא יכלה שלא לשמוח בישבילו.

"אז..", היא התחילה, "לא ידעתי שיש לך עוד חבר כזה טוב חוץ מגיאורג, זה נראה שאתה מסתדר יופי עם ביל".

טום הינהן בראשו, והסתכל על התקרה.

"אתה מכיר אותוכבר הרבה זמן? אף פעם לא סיפרת לי עליו, או הבאת אותו לפה", שרה כיוותה שבנה יספר לה את כל האמת.

"זה די מסובך להסביר", ענה טום, "ידעתי שהוא בכתה שלי, ותמיד רציתי להכיר אותו יותר טוב, אבל לא ניראה לי שהוא התייחס אליי כל כך אי פעם", הוא משך בכתפיו.

 שרה הינהנה. היא לקחה את אחת הראסטות של בנה וסיבבה סביב אצבעה.

"אז אתם חברים טובים, או מה...", היא ניסתה שוב להוציא מבנה את האמת.

"כן", טום חייך, "אני שמח שיש לנו אחד את השני, אני ממש נהנה איתו".

שרה בלעה את רוקה, היא הבינה שהיא תצטרך לנסות להוציא מבנה את האמת בדרך שונה.

"הוא ילד ממש יפה", היא אמרה, והיא לא שיקרה. לדעתה הוא היה מאוד יפה. מאוד נשי בישביל נער, אבל עדיין מאוד יפה.

"כן", הסכים טום, "זאת תעלומה בישבילי, איך האנשים בבית ספר מתעלמים ממנו פשוט. איך שהוא נכנס לכתה, היופי שלו מאיר אותה [הכתה]. מאוד קשה לפספס אותו, במיוחד בגלל הסיגנון שלו. אני לא מבין למה אנשים פשוט ממשיכים את חייהם כיאילו הוא לא שם".

 שרה הרימה גבה, "אז הוא לא מקובל?"

.

טום הינהן, הבעת פניו הפכה למעט עצובה.

שרה הייתה מאוד מופתעת. היא הייתה בטוחה שלכל מקום שאליו ביל הולך הוא מאוד מקובל. הייתה לו אישיות מאוד חזקה, היא ישר שמה לב לזה.

שרה בחנה את פניו של בנה. היה לו לב כל כך טוב, היא לא התפלאה שהוא תמיד שם לב לדברים שאחרים אף פעם לא שמו לב אליהם או פשוט התעלמו. הוא בטח שם לב ליופיו של ביל, ואחרים לא שמו לב, בגלל היותו הומו. הוא בטח ראה את כל הדברים הטובים בביל, שאחרים לא ראו, בגלל העובדה שהיו אטומים כל כך. שרה תמיד התגאתה בעובדה שיש לה בן כמו טום, והיא תמיד תמשיך להתגאות בו לא משנה מה יקרה.

"אז...", שרה לקחה את ידו של בנה. "האם ביל מרגיש באותה הצורה שאתה מרגיש אליו?".

טום הסתכל עליה בבילבול, "למה את מתכוונת?".

"יש לו רגשות כלפייך?".

טום התיישב במהירות, והוציא את ידו מידה של אימו, "על מה לעזאזל את מדברת? את חושבת שהוא הומו בגלל איך שהוא נראה?", טום החל לכעוס מעט.

"לא!לא!", לקחה שרה בחזרה את ידו של טום, "אני מתכונת שהאם הוא מרגיש באותה הצורה שאתה מרגיש כלפיו. האם הוא מחבב אותך גם?".

"מ-מה?", טום החל לגמגם. הוא הרגיש כל כך מבולבל. הוא הרגיש שתפסו אותו על חם.

 "אני ראיתי אתכם", היא אמרה בשקט, "וזה די ברור שיש לך רגשות כלפיו, כשאתה מחבב מישהו כמו שאתה מחבב אותו זה מאוד קשה להסתיר את זה, במיוחד מאמ שלך", היא חייכה חיוך קטן.

טום בהה באמא שלו כמה זמן, מנסה לעכל את מה שהיא אמרה עכשיו, "ל-למה את מתכוונת שראית אותנו?".

"ראיתי אתכם בבוקר, במיטה. וכשביל עזב, ראיתי אתכם מתנשקים. בבקשה על תנסה להכחיש את זה".

שרה הרגישה את ידו של טום מתכווצת לאגרוף. הוא כבר לא הסתכל עליה. הוא הסתכל בנקודה מסויימת מאחוריה, אלפי רגשות הציפו אותו ברגע זה.

"טום בבקשה דבר איתי", היא מחצה בעדינות את ידו, "בבקשה אל תסתיר ממני כלום".

טום עצם את עיניו ונאנח, "ביל, ביל, ו-ואני, אנחנו..".

"אתם זוג נכון?", שאלה שרה בשקט.

טום הינהן, "אנ-אני חושב..", הוא פקח את עיניו והסתכל על אימו.

הוא פחד שהיא תיגעל ממנו. הוא פחד שהיא תתיחס אליו אחרת בגלל שהוא הומו או בי. אבל כל מה שהוא ראה זה אכזבה. לא גועל, אלא אכזבה.

"טום?", היא התיישבה יותר קרוב אליו, "למה אתה כבר לא מספר לי כבר יותר כלום? למה אתה לא מספר לי דברים מהסוג הזה?".

"אני מספר לך הכל אמא".

"אף פעם לא סיפרת לי על ביל".

טום נאנח והשעין את ראשו על הקיר. "הדבר ... הדבר הזה עם ביל, זה כל כך חדש, רק לפני כמה ימים הבנתי שיש לי רגשות כלפיו. אני אפילו לא בטוח עם אנחנו זוג, זה חדש בישביל שנינו. אני הייתי מספר לך ברגע שהייתי בטוח בכל הקטע הזה עם ביל. באמת..", הוא ניסה לשכנע אותה.

"אבל אני אף פעם אפילו לא ידעת שאתה אוהב בנים!", עיניה נצצו, היא ניסתה להחזיק את הדמעות שלא יפרצו החוצה.

"בגלל שאני לא...לפחות חשבתי כך..", הכריז טום, הוא לא רצה שאימו תתאכזב ממנו. "לפני זה לא חיבבתי אף ילד, ביל הוא הראשון! אני הייתי מספרת לך כשהייתי בטוח להכל! את ידועת את זה..", הוא ניסה להסביר. "חוצמזה ... אני עצמי עוד צריך להתרגל לכל המצב הזה".

שרה הרגישה הקלה גדולה. אז טום לא הסתיר ממנה כלום והוא לא היה הומו כל הזמן הזה, כל הדבר הזה היה חדש. הוא משכה את טום לחיבוק.

"תודה טום, אני מודה לך שאתה בוטח בי... אני ראיתי אותך ואת ביל, וחשבתי שאת המסתיר את זה ממני כבר די הרבה זמן, אני רוצה שתספר לי הכל וולא תסתיר ממני כלום", היא אמרה וחייכה.

"את יודעת שאני לא אוהב להסתיר דברים ממך, במוקדם או במאוחר אני תמיד מספר הכל", הוא אמר וחיבק אותה גם.

שרה הינהנה, "אז אתה באמת מחבב את הביל הזה? מחבב מאוד?".

טום הינהן וחייך בביישנות. הוא הפנה את מבטו לרצפה.

"אתה בטוח בזה?", היא שאלה. היא הניחה אצבע מתחת לסנטרו והרימה בעדינות את ראשו כלפי מעלה.

"כן", הוא נאנח, והסתכל על אימו.

היא חייכה, "אני ממש מחבבת את ביל, הוא ממש ביישן נכון?".

טום הינהן, "כן, הוא מאוד לא בטוח בעצמו. אין לו בכלל חברים ו-".

"אין לו חברים?", קטעה אותו שרה.

"אף אחד לא מחבב אותו".

שרה לא האמינה למשמע אוזניה, "כמה אנשים יכולים ליהיות עילגים. אתה בן אדם כל כך טוב. הוא בטח מודה לך על זה..".

טום חייך, "אני מודה לו שהוא סמך עליי מספיק ונתן לי להיכנס לחייו".

שרה צחקה  קלות, ונישקה את מצחו של בנה, "אני אוהבת אותך", היא אמרה.

טום חייך, וחזר לשכב על המיטה.

"טום?".

"האמ?", הוא אמר, והסתכל על אימו.

"אתה לא חייב לענות לי, ועם אתה מרגיש לא בנוח פשו תגיד לי...אבל עד כמה רחוק הגעת עם ביל?", היא שאלה באופן לא בטוח.

טום הרגיש את פעימות ליבו מאיצות. הוא יכל לדבר עם אימו על הכל, אבל על הנושא הזה הוא תמיד התבייש לדבר איתה.

"אנחנו רק התנשקנו", הוא הסמיק, ולא היה מסוגל להסתכל עליה.

שרה חייכה, הם לא הגיעו רחוק, זה אומר שהם ממ בהתחלה של היחסים בינהם. היא שמחה שטום סיפר לה על זה.

"תודה שסיפרת לי", היא קמה ממקומה והתכוונה לצאת מהחדר.

"אמא?".

"כן?", היא הסתובבה אליו, וידה הייתה ממקומת על ידית הדלת.

"בבקשה אל תספרי כלום לאבא", הוא התחנן אליה.

היא חייכה, "אל תדאג", היא אמרה ויצאה מהחדר.

לספר לגורדון זה לא היה רעיון טוב כל כך, טוב לפחות לבנתיים. אף אחד במשפחה שלהם לא היה המופובי, אבל היא ידעה שלגורדון יהיה לא קל לקבל את זה כשהוא יגלה שבנו היחיד הוא הומו.  אבל בסופו של דבר םה יצטרכו לספר לו.

 -

ביל שכב על מיטתו, והביט בפלאפון שהיה ביד אחת שלו. ביד השנייה שלו הייתה חתיכת נייר קטנה טעליה היה כתוב מס' הפלאפון של טום. טום נתן לו את הטלפון שלו לפני שהוא [ביל] הלך הביתה. ביל לא ידע עם להתקשר אליו, או לשלוח לו SMS, או לעזוב את זה. הוא ממש רצה לדבר עם טום, אבל הוא מאוד התבייש. ביל אף פעם לא הבין בישביל מה יש לו פלאפון, עם במילא אף אחד לא התקשר אליו, אולי חוץ מאמא שלו, אנדראס, ובן דוד שלו שהתקשר אליו בימי ההולדת. אולי הוא צריך לשלוח לטום SMS, אבל מה הוא יכתוב לא??

ביל חש על זה כמה זמן, והתחיל לכתוב..

' היי טום, רק רציתי להגיד לך תודה על אתמול ערב, והיום בבוקר. ממש נהניתי! תגיד להורים שלך תודה, ארוחת הבוקר הייתה מאוד טעימה :)'

הוא קרא את ההודעה כמה פעמים, ושלח את הSMS. לא לקח הרבה זמן עד שטום החזיר לו הודעה. ליבו של ביל החסיר פעימה.

'היי! אני צריך להודות לך על זה שבאת, גם אני מאוד נהנתי! אתה היית מאוד טעים ;)'

ביל הסמיק בטירוף. ליבו פעם במהירות עצומה.

'תודה' , הוא החזיר לו.

הוא קיבל הודעה מטום כמה שניות אח"כ.

'אני מתגעגע אלייך. מה אתה עושה היום?'.

בטנו של ביל התהפכה בטירוף, הוא כל כך היה בלחץ.

'שיעורי בית. גם אני ממש מתגעגע אלייך...'

ביל נישכב על מיטתו וחיכה לתשובה מטום.

'סיימתי את שלי. אני יכול לעזור לך עם שלך'.

ביל חייך חיוך גדול, והתחיל לכתוב...

'באלך לבוא אליי?!'