"הוא ישב וחשב באותו לילה גשום,
על אותה בחורה והמצב העגום.
איך שכל זה ניראה פעם אחרת,
בזמן שהסתכל במסגרת.
במסגרת אשר בה היתה רק תמונה,
המזכירה לו את פעם ואת מה שהיה,
המילים היפות שכתובות לעיניו,
מזכירות לו כל פעם, מה זה להיות מאוהב.
"אתה החלק שמשלים אותי", פעם היא אמרה,
ואחרכך לקחה את אותם המילים חזרה.
הוא חשב שהוא לא יצליח להתגבר,
רק ביקש שיעבור לו מהר.
הוא הכיר בחורה חדשה,
הוא נפתח ונקשר בצורה חזקה.
אך שכח שאסור למהר
ואיבד אותה לטובת גבר אחר.
הוא למד מהטעות, הוא המשיך בדרכו,
לא הביט לאחור, ברח מעצמו.
אך בסוף הוא נתקע,
והבין שטעה, התברר לו שדווקא אותה הוא רצה.
הוא הבין שפיספס בחורה מדהימה
אבל שוב, אין להחזיר מה שהיה.
הניסיון לשכוח הקשה שוב עליו,
במיוחד בגלל הקור שהביא עימו הסתיו.
הרצון לאהוב ולהיות מאוהב,
זה כל מה שחלם עליו.
כעבור שנים הוא הפסיק לחייך
חבריו לא ידעו שאת החיוכים הוא זייף
תקוע בתוך עצמו, עם הרבה כאב
מפחד שוב לפתוח את לבחורה הלב"
התגעגעתי לחורף לשבת לשתות תה, כשאני מתכרבל בפוך, לכתוב או לנגן משהו.
כל כך היה חסר לי.