כשכל האדמה רועדת
והלב מחסיר פעימה
אני רואה אותך, אומרת:
"להתראות, תודה רבה"
ואז המסכה נשברת
הדמעות זולגות לאט
תגידי, לאן את ממהרת?
מה עם ההבטחה,ש לי נתת?
מה לגבי כל אותם הימים ביחד?
כל הנשיקות והחיבוקים
הולכת, משאירה בי פחד
וגשם מטפטף על הפנים
ואז יוצאת הצעקה: "חכי"
אבל את כבר לא שומעת
לוחש: "לא רציתי שתלכי"
על האהבה שלי את לא יודעת
נופל על הברכיים, צועק לעננים
תגיד לי, "למה? אלוהים!.."
למה אני לא יכול להיות מאושר?
רק אותה אני צריך ולא את כל השאר
רוצה שזה יהיה חלום
שאתעורר שוב לידך
ואת תגידי לי פתאום
"לשום מקום אני לא אלך"
יצא לי לשבת ולחשוב לאחרונה על כל הסיטואציה הזאת..
ואני לא מבין.. איך כל זה קרה בכזאת צורה
שוב פעם מרגיש לבד ואין מי שיתמוך בי
כל ה"חברים" נעלמו פתאום
כניראה זה משקורה כשמסיימים י"ב, כולם הולכים לדרכם
ושוחכים מאחרים..
בוקר וזה לכולם, לי עוד לא היה לילה טוב...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Never Know